Mishnayos Shevuos Perek 6 Mishnah 5
Change text layout:
שבועות פרק ו׳ משנה ה׳
And these are items concerning which one does not take an oath by Torah law: Canaanite slaves, and financial documents, and land, and consecrated property. In a case where these items are stolen, there is no payment of double the principal, nor is there payment of four or five times the principal in a case where one stole a consecrated animal and slaughtered or sold it. An unpaid bailee who lost one of these items does not take an oath that he was not negligent in safeguarding it, and a paid bailee does not pay for the loss or theft of one of these items. Rabbi Shimon says there is a distinction between different types of consecrated property: With regard to consecrated property for which one bears the financial responsibility to compensate the Temple treasury in the event of their loss, such as in a case where he vowed to bring an offering and then set aside an animal to be sacrificed in fulfillment of the vow, one takes an oath concerning them, as they are considered his own property. But with regard to consecrated property for which he does not bear the financial responsibility for their loss, one does not take an oath concerning them.
וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם:
Bartenura
העבדים והשטרות והקרקעות וכו׳ דכתיב (שמות כ״ב) על כל דבר פשע, כלל. על שור על חמור על שה על שלמה, פרט. על כל אבידה, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מיטלטלין, יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות, יצאו שטרות שאע״פ שהם מיטלטלין אין גופן ממון. שכל אלו אין נשבעין עליהן. והקדש אין נשבעין עליו דכתיב (שם) כי יתן איש אל רעהו, ולא של הקדש:
אין בהן תשלומי כפל. דבהני דוקא דמרבינן כעין הפרט דכתיב באותה הפרשה ישלם שנים:
ולא תשלומי ארבעה וחמשה. דכל היכא דליכא כפל אינו משלם ארבעה וחמשה, דכיון דליכא כפל הוו להו תשלומי שלשה וארבעה, ותשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה:
שומר חנם אינו נשבע. שומר חנם אין לו עליו אלא שבועה, דכתיב (שם) ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו, ואותה הפרשה בשומר חנם נאמרה. ועל העבדים ועל הקרקעות ועל השטרות אינו נשבע, דילפינן לה מדכתיב כי יתן איש אל רעהו, כלל. כסף או כלים, פרט. לשמור, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון, אף כל וכו׳, יצאו קרקעות דלאו מטלטלים וכו׳. וכל הני דאמרינן בהו אינו נשבע, דוקא שבועה דאורייתא, אבל שבועת היסת לעולם חייבין לישבע:
נושא שכר אינו משלם. גניבה ואבידה הכתוב בו לחיוב, דכתיב (שם) אם גנוב יגנב מעמו ישלם לבעליו. ועבדים וקרקעות ושטרות אינו משלם, דכתיב בשומר שכר (שם) כי יתן איש אל רעהו, כלל. חמור או שור או שה וכל בהמה, פרט. לשמור, חזר וכלל וכו׳, כדאמרינן לעיל. רעהו כתיב בשומר חנם ובשומר שכר, דמשמע רעהו ולא הקדש. ושואל ושוכר לא הוזכרו כאן למעוטי בהו עבדים וקרקעות ושטרות והקדשות, דלא שייך שאלה בקרקעות, ולא בשטרות על הרוב, וכל שכן שכירות שאינו שייך בשטרות, וכן לא שייך שאלה ושכירות בהקדש שאסור להשאיל ולהשכיר ההקדשות:
העבדים והשטרות והקרקעות וכו' – as it is written (Exodus 22:8): “In all charges of misappropriation” – generalization; “pertaining to an ox, an ass, a sheep a garment,” – specification; “or any other loss” - he has returned and made a generalization. If a generalization is followed by a specification and this in turn, by a generalization, one must be guided by what the specification implies. Just as the specification is explanation by something that is movable and its essence is monetary, so also everything that movable and its essence is monetary, excluding real estate which are not movable ,excluding slaves which were compared to real estate, excluding documents for even though they are movables, their essence is not financial. For all of these we don’t impose oaths upon a thing dedicated [to the Temple] we don’t take an oath, as it is written, (Exodus 22:6): “When a person gives [money or goods] to another [for safekeeping,” and not of something dedicated [to the Temple].
אין בהן תשלמי כפל – for in these, especially that we use an additional word for the purpose of intimating something not otherwise included (i.e., the widen the scope of a law), something like the specification as it is written in that portion (Exodus 22:8): “[he whom God declares guilty] shall pay double to his neighbor,” and not of something dedicated [to the Temple].
ולא תשלומי ארבעה וחמישה – for wherever that there is not’s double paymenr, he doesn’t pay four-times or five-times [the base amount], for since there isn’t double payment, the would have would have three-time or four-time [the base] payment, but the All-Merciful stated (Exodus 22:37): “[When a man steals an ox or a sheep, and slaughters it or sells it,] he shall pay five oxen for the ox, and four sheep for the sheep,” and not three or four-fold payment.
שומר חנם אינו נשבע – the unpaid bailee only has upon him an oath, as it is written (Exodus 22:7): “the owner of the house shall depose before God that he has not laid hands [on the other’s property],” and the entire portion is stated concerning the unpaid bailee,. But he does not take an oath regarding slaves and real-estate and on documents, for we derive it from what is written (Exodus 22:6): “When a man gives…to another” – a generalization; “money or goods” – a specification; “”for safekeeping,”- he returns and makes a generalization; if a generalization is followed by a specification and this in turn, by a generalization, one must be guided by what the specification implies. Just as the specification is explained as something movable and its essence is money, even all things, etc., excluding real estate which are not movables, etc. But all of these that we stated regarding them, one does not take an oath, especially the oath of the Torah, but we require the oath of inducement.
נושא שכר אינו משלם – theft and loss which is written in it, to be liable, as it is written (Exodus 22:11): “But if [the animal] was stolen from him, he shall make restitution to its owner.” But slaves, and real estate and documents, he does not pay, as it is written regarding the paid bailee (Exodus 22:9): “When a man gives to another” – a generalization; “an ass, an ox, a sheep or any other animal” – a specification; “to guard” – he returns and makes a generalization, etc., as we have stated above. The [term] רעהו/to another – is written with regard to an unpaid bailee and a paid bailee, that implies, “another person” and not dedicated [to the Temple], but the borrower and the renter (i.e., the other two bailees) are not mentioned here, to exlude from them slaves and real estate and documents and dedication [to the Temple], for a borrower does not belong with real estate and not with documents for the most part, and all the more so, renters do not belong with documents, and similarly, the borrower and renters do not belong with things dedicated [to the Temple] for it is forbidden to lend and to rent that which is dedicated [to the Temple].