Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Shabbos Perek 1 Mishnah 2

שבת פרק א׳ משנה ב׳


After having dealt with the limited and defined topic of the halakhot of carrying out on Shabbat, the mishna begins to deal with the halakhot of Shabbat chronologically, beginning with activities that one may not perform prior to the onset of Shabbat. With regard to one’s daily conduct, the mishna says: A person may not sit before the barber adjacent to the time of minḥa until he recites the afternoon prayer. And a person may not enter the bathhouse and may not enter to work in a tannery [burseki]. And he may neither begin to eat a meal nor to sit in judgment until he prays. And however, if they already began engaging in those activities, they need not stop and recite the Amida prayer. The tanna articulated a principle: One stops engaging in all of these activities to recite Shema and one does not stop to recite the Amida prayer.

לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה:


לא ישב אדם לפני הספר – and even on weekdays, and since it (i.e., the Mishnah) had to teach (in Tractate Shabbat, Chapter 1, Mishnah 3) that a tailor must not go out with his needle, etc., lest he forget and leave, which is similar to the decree that a person should not sit before the barber close to [the time] for the afternoon prayer, lest he forget and not pray, because of this, it [the Mishnah] teaches this here, and since their words are small/short, he makes a decision and teaches it in the first part of the Mishnah, and then explains the matters of Shabbat and expands upon them.

סמוך למנחה – the “Great Minha”, from six-and-one-half [Halakhic] hours and beyond, and סמוך למנחה – close to the afternoon prayer , that is from the beginning of the seventh hour, and even though its time period is great, a decree was made lest the bell/body of the bell of the barbers breaks after he began to cut the hair, and the time of the prayer will pass over prior to his repairing it and he will complete the haircut.

ולא יכנס למרחץ – near the time for the afternoon prayer lest his swoon [in the vapor bath – see Tractate Shabbat 9b].

ולא לבורסקי – a place where hides are made, perhaps he would see a loss and ruin of the hides if he did not move them from their place and repair them, and he would continue in his work until the time for the [Minha/afternoon] prayer had passed.

ולא לאכול – even a small repast, lest the meal continue on.

ולא לדין – even at the close of legal proceedings, when they already had heard the claims of the litigants and there does not remain anything upon them other than only to decide the law, perhaps they see a reason and they will contradict what they want to decide and return to be the beginning of judgment.

ואם התחילו – in one of all of these, we state, that we don’t interrupt, but rather he should finish and afterwards prayer, and this is the case when there is a delay during the day to complete it prior to the time for prayer passing. But the beginning of a haircut is from when he places the apron/garment for the protection of the clothing of the barber between his knees, and this is the scarf that the person who has his hair cut upon his knees in order that the hair doesn’t fall on his clothing. And the beginning of the bath is from when he removes/undresses the clothing that is closest to his skin. And there are those who explain that the scarf that is upon him which is the first to be removed when he gets undressed. And the beginning of the tannery is when he girds himself between his shoulders the coverings of his arms in order to engage with the hides, and the beginning of eating is when he washes his hands. The beginning of judgment is when the judges cover themselves with their shawls to sit in judgment with terror and fear, and if they were covered and sitting in judgment and another case came before them near the time for Minhah, it would be the beginning of that case when the litigants would open with their pleas/claims.

מפסיקין לק"ש – he took another matter, and this is how it should be read: colleagues engaged in the study of Torah interrupt their Torah study for the recitation of the Shema for its time is fixed, as it is written (Deuteronomy 6:9): “when you lie down and when you rise up.”

ואין מפסיקין לתפילה – which has no fixed time according to the Torah. But we are not teaching other than in the case of Rabbi Shimon bar Yochai and his colleagues where their study of Torah is their craft, but for us, since we interrupt our Torah [study] for our craft/professions, all the more so we interrupt for our recitation of the Amidah.

לא ישב אדם לפני הספר. ואפילו בחול, ומשום דבעי למתני לא יצא החייט במחטו וכו׳ שמא ישכח ויצא, דדמי לגזרה דלא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה, שמא ישכח ולא יתפלל, משום הכי תנא להו הכא, ואיידי דזוטרן מילייהו פסיק ותני להו ברישא, והדר מפרש מילי דשבת ומאריך בהן:

סמוך למנחה. מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה, וסמוך למנחה היינו מתחלת שעה שביעית, ואע״פ שעונתה מרובה, גזרה שמא ישבר הזוג של ספרים אחר שהתחיל להסתפר, ותעבור עונת התפלה קודם שיתקננו וישלים התספורת:

ולא יכנס למרחץ. סמוך למנחה שמא יתעלף:

ולא לבורסקי. מקום עבוד העורות, דלמא חזי פסידא וקלקול בעורות אם לא יניעם ממקומם ויתקנם, וימשך במלאכתו עד שתעבור עונת התפלה:

ולא לאכול. אפילו בסעודה קטנה, שמא ימשך בסעודה:

ולא לדין. אפילו בגמר דין, שכבר שמעו טענות בעלי דינין ולא נשאר עליהן אלא לפסוק הדין בלבד, דלמא חזו טעמא ויסתרו מה שהיו רוצים לפסוק וחוזר להיות תחלת הדין:

ואם התחילו. בחד מכל הני דאמרינן, אין מפסיקין, אלא יגמור ואחר כך יתפלל, והוא שיש שהות ביום לגמור קודם שיעבור זמן התפלה. והתחלת התספורת משיניח מעפורת של ספרים בין ברכיו, הוא הסודר שנותן המתגלח על ברכיו כדי שלא יפול השער על בגדיו. והתחלת המרחץ משיפשוט הבגד הסמוך לבשרו. ואית דמפרשי משיסיר הסודר שעליו שהוא ראשון להפשטת בגדיו. והתחלת הבורסקי משיחגור בין כתפיו את בתי זרועותיו כדי להתעסק בעורות. והתחלת אכילה משיטול ידיו. והתחלת הדין משיתעטפו הדיינין בטליתן לשבת לדין באימה וביראה, ואם היו מעוטפים ויושבים בדין ובא לפניהם דין אחר סמוך למנחה, הויא התחלת אותו הדין משפתחו בעלי הדין בטענותם:

מפסיקין לקריאת שמע. מלתא אחריתי נקט, והכי קאמר חברים העוסקים בתורה, מפסיקים תורתן לקריאת שמע דזמנה קבוע, דכתיב (דברים ו׳) ובשכבך ובקומך:

ואין מפסיקין לתפלה. שאין לה זמן קבוע דאורייתא. ולא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנותן, אבל אנו הואיל ואנו מפסיקין תורתנו לאומנותנו כל שכן שנפסיק לתפלה: