Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Bechoros Perek 4 Mishnah 4

בכורות פרק ד׳ משנה ד׳


In a case involving one who is not an expert, and he examined the firstborn animal and it was slaughtered on the basis of his ruling, that animal must be buried, and the non-expert must pay compensation to the priest from his property. Apropos the previous mishna, which taught that a judge who was an expert for the court and who erred is exempt from payment, this mishna teaches: There was an incident involving a cow whose womb was removed, and when Rabbi Tarfon was consulted he ruled that it is an animal with a wound that will cause it to die within twelve months [tereifa], which is forbidden for consumption. And based on the ruling of Rabbi Tarfon, the questioner fed it to the dogs. And the incident came before the Sages of the court in Yavne, and they ruled that such an animal is permitted and is not a tereifa. And Theodosius [Todos] the doctor said: A cow or pig does not emerge from Alexandria of Egypt unless the residents sever its womb so that it will not give birth in the future. The breeds of cows and pigs in Alexandria were of exceptional quality and the people of Alexandria did not want them reproduced elsewhere. The fact that these animals lived long lives after their wombs were removed proves that the hysterectomy did not render them tereifot. Upon hearing this, Rabbi Tarfon said: Your donkey is gone, Tarfon, as he believed he was required to compensate the owner for the cow that he ruled to be a tereifa. Rabbi Akiva said to him: Rabbi Tarfon, you are an expert for the court, and any expert for the court is exempt from liability to pay.

מִי שֶׁאֵינוֹ מֻמְחֶה וְרָאָה אֶת הַבְּכוֹר וְנִשְׁחַט עַל פִּיו, הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר, וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. דָּן אֶת הַדִּין, זִכָּה אֶת הַחַיָּב וְחִיֵּב אֶת הַזַּכַּאי, טִמֵּא אֶת הַטָהוֹר וְטִהֵר אֶת הַטָּמֵא, מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי וִישַׁלֵּם מִבֵּיתוֹ. וְאִם הָיָה מֻמְחֶה לְבֵית דִּין, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. מַעֲשֶׂה בְפָרָה שֶׁנִּטְּלָה הָאֵם שֶׁלָּהּ, וְהֶאֱכִילָהּ רַבִּי טַרְפוֹן לַכְּלָבִים, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּהָ. אָמַר תוֹדוֹס הָרוֹפֵא, אֵין פָּרָה וַחֲזִירָה יוֹצְאָה מֵאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא עַד שֶׁהֵם חוֹתְכִין אֶת הָאֵם שֶׁלָּהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵלֵד. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, הָלְכָה חֲמוֹרְךָ טַרְפוֹן. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, רַבִּי טַרְפוֹן, פָּטוּר אַתָּה, שֶׁאַתָּה מֻמְחֶה לְבֵית דִּין, וְכָל הַמֻּמְחֶה לְבֵית דִּין פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם:


מומחה – he that received permission from the Nasi/President or from the Bet Din/Jewish court of the Land of Israel to permit firstlings. And even though that in a general way, he who studied the [Written] Torah [and the Oral Torah] and knows how to think and to compare by analogy [two laws] and to understand and form a conclusion by analogy, he one who is called a specialist/Mumheh, and when he is recognized and known and when he has acquired fame among the people of his generation, he is a specialist for the many, and he can judge as an individual, even though he did not receive permission from the Exilarch/head of the Diaspora community, [but] in regard to permission to permit firstlings, he is not called a specialist, and he is not able to permit firstlings other than after he receives permission from the Bet Din/Jewish court of those ordained in the Land of Israel, for the domain of the Exilarch does not have an effect in this.

וישלם מביתו – and when he pays a Kohen, he gives one-fourth of its cost if it is a small animal, and half of its cost if it is a large animal. And because of this, he pays one-half [of its cost], for the money that is placed in doubt we divide it, but one can say that he loses it, for if he had not permitted this to himself, he would bring a complete expert and permit it for himself and he would consume it, but now it requires burial, and one can say, that he doesn’t lose anything, for perhaps, there wasn’t a blemish and a complete specialist would not permit himself [this], and perhaps a fixed blemish would not fall upon it ever until it dies. And the case where he doesn’t pay one-half for a small animal like that of a large animal, is because there is greater trouble to raise a small animal and he who permitted the firstling for the Kohen saved him from the great trouble to care for a small animal, for perhaps if he had shown it to another, he would not have permitted it and he would have great amount of care taking for it until a blemish would befall it, and for this reason, he would injure it that he would not have to pay other than one-quarter. But Maimonides explained this regarding another matter, and this is essential.

מה שעשה עשוי וישלם מביתו – for the one that where there is a case of indirect damage, he is liable to pay from his house/property for the loss that he caused to his fellow, but the one that does not judge a case of indirect damage explains our Mishnah explicitly that he engaged in business by hand [directly].

וזיכה את החייב – and the case can be found as for example, that he had a deposit with the lender and this [specialist] exempted the borrower [from paying] and he took the deposit in his from the hand of the lender and returned it to the borrower.

וטימא את הטהור – it is found that he did business with it by hand, as for example, that he brought before him pure animals to borrow them and he said that they are ritually impure and he took one reptile and had it come in contact with them, in order that there would be no further doubt and that his words would be validated.

וטיהר את הטמא – as for example that he took ritually pure fruit/produce and combined them with those fruit/produce that he purified, and he acted not in accordance with the law and defiled them.

ואם היה מומחה לבית דין – that he received permission from the Bet Din.

פטור – for he would not be able to tell him why he made this judgment for he was not expert in the laws.

האם שלה – her womb.

והאכילה רבי טרפון לכלבים – for they asked him about it and he said that it was “torn” (i.e., unkosher) and he fed it to the dogs.

שלא תלד – because their cows and pigs were very prominent and they sell them for a high price , and they want that they will not give birth for another kingdom in order that they will be needed, and they cut/sever their mother and she does not die, therefore, she is not “torn”/unkosher.

הלכך חמורך טרפון – you have lost your donkey, for you need to sell it in order to pay the cost of the cow to its owners.

שמומחה אתה – one and another thing he said to him, one – that he error in this matter of a Mishnah, for our Mishnah in [the third chapter of Tractate Hullin] “These are the torn animals’ [Mishnah 2], you took its mother which was kosher and we hold that he errs in the matter of the Mishnah, and the former argument is to be reinstated and we judge him appropriately and he does not pay. And furthermore, alternatively, and the weighing of opinions [of opposing views] – that is, as for example, two Tannaim or two Amoraim who argue, and the Halakha is not stated either according to this Master or according to that Master and the general practice is like one of them, and he went and acted like the other one, what is done is done and he pays from his estate.

מומחה. הוא שנטל רשות מן הנשיא או מבית דין של ארץ ישראל להתיר בכורות. ואע״ג דבעלמא מי שלמד בתורה [שבכתב ו] שבע״פ ויודע לסבור ולהקיש ולהבין דבר מתוך דבר הוא הנקרא מומחה, וכשהוא ניכר וידוע ויצא טבעו אצל אנשי דורו הוא מומחה לרבים, והוא יכול לדון יחידי, ואף על גב דלא נקט רשותא מראש גולה, לענין היתר בכורות אינו קרוי מומחה, ואינו יכול להתיר בכורות אלא אחר שיטול רשות מבית דין הסמוכים בארץ ישראל, ואין רשות ראש הגולה מועיל בזה:

וישלם מביתו. וכשהוא משלם לכהן נותן רביע דמיו אם היא בהמה דקה, וחצי דמיו אם היא גסה. ומשום הכי משלם מחצה דממון המוטל בספק חולקים, דאיכא למימר אפסדיה, דאי לא הוה שרי ליה האי הוי אתי מומחה גמור ושרי ליה והוה אכיל ליה והשתא בעי קבורה, ואיכא למימר לאו מידי אפסדיה, דדלמא לא הוה ביה מומא ומומחה גמור לא הוה שרי ליה, ושמא לא הוה נפיל ביה מום קבוע לעולם עד שימות. והאי דלא משלם פלגא לדקה כמו לגסה, מפני שיש טורח גדול לגדל בהמה דקה וזה שהתיר הבכור הצילו לכהן מן הטורח הגדול שהיה לו להטפל בה, דשמא אם הראהו לאחר לא היה מתירו והיה לו בו טיפול מרובה עד שיפול בו מום, להכי נגעו בה דלא משלם אלא רביע. ורמב״ם פירשה בענין אחר. וזה עיקר:

מה שעשה עשוי וישלם מביתו. למאן דדאין דינא דגרמי חייב לשלם מביתו בשביל שגרם הפסד לחברו. ומאן דלא דאין דינא דגרמי מפרש מתניתין דוקא שנשא ונתן ביד,

זיכה את החייב. משכחת לה כגון שהיה לו משכון למלוה וזה פטר את הלוה ונטל את המשכון בידו מיד המלוה והחזירו ללוה.

וטימא את הטהור. נמי משכחת לה שנשא ונתן ביד, כגון שהביאו לפניו טהרות לישאל עליהן ואמר טמאות הן ונטל שרץ אחד והגיעו בהן כדי שלא יהא בהן עוד ספק ויעמדו דבריו.

וטיהר את הטמא. כגון שלקח פירות טהורות ועירבן עם פירות אלו שטיהר הוא שלא כדין וטמאן:

ואם היה מומחה לבית דין. שנטל רשות מב״ד:

פטור. דלא מצי למימר ליה אמאי דיינת ליה הואיל ולא בקיאת בדיני:

האם שלה. רחם שלה:

והאכילה רבי טרפון לכלבים. ששאלו לו עליה ואמר טריפה והאכילה לכלבים:

שלא תלד. מפני שפרות וחזירות שלהן מעולין מאד ומוכרים אותן ביוקר, ורוצים שלא ילדו במלכות אחרת כדי שיהיו צריכים להם, וחותכים האם שלה ואינה מתה, הלכך לאו טריפה היא:

הלכה חמורך טרפון. הפסדת חמורך, שאתה צריך למכרו כדי לשלם דמי הפרה לבעליה:

שמומחה אתה. חדא ועוד קאמר ליה, חדא דטועה בדבר משנה הוא, דמתניתין היא באלו טריפות נטלה האם שלה כשרה, וקיימא לן דטועה בדבר משנה חוזר הדין ודנין אותו כראוי ואינו משלם. ועוד, אי נמי בשקול הדעת טעית דאיסורך אסור ולא מצית למהדר ונמצא שאתה הפסדתו, אפילו הכי פטור אתה, לפי שאתה מומחה. ושיקול הדעת, היינו כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר וסוגיין דעלמא כחד מינייהו ואזל הוא ועבד כאידך, מה שעשה עשוי ומשלם מביתו: