Mishnah.org Logo

Today's Mishnah Yomi

Taharos 8:5 - 8:6

The Mishnah Yomi for Wednesday, April 7, 2027 is Taharos 8:5 - 8:6

＜ Previous DayTodayNext Day ＞

Mishnah 1

Mishnayos Taharos Perek 8 Mishnah 5

טהרות פרק ח׳ משנה ה׳

5
If the wife of an am haaretz entered a haver's house to take out his son or his daughter or his cattle, the house remains clean, since she had entered it without permission.
אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ שֶׁנִּכְנְסָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חָבֵר לְהוֹצִיא בְנוֹ אוֹ בִתּוֹ אוֹ בְהֶמְתּוֹ, הַבַּיִת טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁנִּכְנְסָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת:
ה׳

שנכנסה שלא ברשות – out of trembling that she will not be caught like a thief and she runs to leave, and even though she entered for the need of his (i.e., the Haver/the member of the order for the observance of Levitical laws in daily intercourse) son or the beast of the owner of the house.

שנכנסה שלא ברשות. ומרתתא שלא תתפס כגנב וממהרת לצאת, ואע״פ שלצורך בנו או בהמתו של בעל הבית נכנסה:

Mishnah 2

Mishnayos Taharos Perek 8 Mishnah 6

טהרות פרק ח׳ משנה ו׳

6
They said a general rule with regard to clean food: whatever is designated as food for human consumption is susceptible to uncleanness unless it is rendered unfit to be food for a dog; And whatever is not designated as food for human consumption is not susceptible to uncleanness unless it is designated for human consumption. How so? If a pigeon fell into a wine-press and one intended to pick it out for an idolater, it becomes susceptible to uncleanness; but if he intended it for a dog it is not susceptible to uncleanness. Rabbi Yohanan ben Nuri rules that it is susceptible to uncleanness. If a deaf mute, one not of sound senses or a minor intended it as food, it remains insusceptible. But if they picked it up it becomes susceptible; since only an act of theirs is effective while their intention is of no consequence.
כְּלָל אָמְרוּ בַטָּהֳרוֹת, כֹּל הַמְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם, טָמֵא, עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֹכֶל הַכֶּלֶב. וְכֹל שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד לְאֹכֶל אָדָם, טָהוֹר, עַד שֶׁיְּיַחֲדֶנּוּ לְאָדָם. כֵּיצַד. גּוֹזָל שֶׁנָּפַל לְגַת וְחִשַּׁב עָלָיו לְהַעֲלוֹתוֹ לְנָכְרִי, טָמֵא. לְכֶלֶב, טָהוֹר. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא. חִשַּׁב עָלָיו חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, טָהוֹר. אִם הֶעֱלָהוּ, טָמֵא, שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה:
ו׳

כל המיוחד למאכל אדם – as, for example, mere/undefined foods.

טמא – the ritual impurity of foods [is impure] until it becomes invalid/unfit from being the food for a dog.

עד שייחדנו לאדם – that there is a separation between removing defilement from it and bringing defilement to it.

גוזל שנפל לגת – when it didn’t fall into the vat, thee is no dispute [between] Rabbi Yohanan ben Nuri and the Rabbis. For the carrion of a ritually pure bird in the cities that doesn’t require intention to declare it food, because there a lot of people with those who come to the marketplace and consume the carrion of a pure bird. But in the villages where there isn’t a lot of people, it requires intention, as is explained in chapter 1 (see Mishnah 1). Where they disagree is where it (i.e., the bird) fell into the vat and died in the cities, the Rabbis hold that even though that in the cities it doesn’t require intention/giving thought to it, where it fell into the vat, his vat made it detestable and it is not appropriate/fit and requires intention/giving thought to it, whereas Rabbi Yohanan ben Nuri holds that his vat did not make it rejected, and it is like the rest of the carrion of ritually pure birds that don’t require intention/giving thought to it in the cities. But the Halakha is not according to Rabbi Yohanan ben Nuri.

חישב עליו חרש שוטה וקטן – to feed it to Canaanites.

כל המיוחד למאכל אדם. כגון סתם אוכלין:

טמא. טומאת אוכלין עד שיפסל מאכילת הכלב:

עד שייחדנו לאדם. דיש חילוק בין אפוקי טומאה מיניה, לאתויי ליה טומאה:

גוזל שנפל לגת. כשלא נפל לגת לא פליגי ר׳ יוחנן בן נורי ורבנן. דנבלת עוף טהור בכרכים לא בעיא מחשבה לשווייה אוכל, משום דאיכא רוב עם הבאים לשוק ואכלי נבלת עוף טהור. ובכפרים דליכא רוב עם, בעי מחשבה כדפרישנא בריש פרק קמא. כשנפל לגת ומת בכרכים, רבנן סברי אע״ג דבכרכים לא בעי מחשבה, היכא דנפל לגת מאסתו גתו ואינו ראוי ובעי מחשבה. ור׳ יוחנן בן נורי סבר לא מאסתו גתו והרי הוא כשאר נבלת עוף טהור דלא בעיא מחשבה בכרכים. ואין הלכה כר׳ יוחנן בן נורי:

חשב עליו חרש שוטה וקטן. להאכילו לנכרי:

Mishnah Yomi FAQ

Still have a question? Contact Us