Mishnayos Shevuos Perek 7 Mishnah 7
Change text layout:
שבועות פרק ז׳ משנה ז׳
These cases of taking an oath are just like other cases where the Sages said that one takes an oath and receives payment. The mishna (see Ketubot 87a) teaches: A woman who vitiates her marriage contract by acknowledging receipt of partial payment may collect the remainder only by taking an oath; or if one witness testifies that her marriage contract has been paid, she may collect it only by taking an oath. She may collect it from liened property that has been sold to a third party, or from the property of orphans, only by taking an oath, and a woman who collects it from her husband’s property when not in his presence may collect it only by taking an oath. And likewise, orphans may collect a loan with a promissory note inherited from their father only by taking an oath. Orphans who wish to collect payment of money owed to their father must take the following oath: On our oath our father did not direct us on his deathbed not to collect with this promissory note, and our father did not say to us that this note was paid, and we did not find among our father’s documents a record showing that this promissory note was paid. After taking that oath, they may collect the money. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says: Even if the son was born after the father’s death, he needs to take an oath in order to receive the money owed to his father. Rabban Shimon ben Gamliel said: If there are witnesses that the father said at the time of his death: This promissory note has not been paid, the son collects the debt without having to take an oath.
כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ, הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא, וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה:
Bartenura
הפוגמת כתובתה. שמוציאה שטר כתובתה ומודה שנתקבלה מקצתה:
לא תפרע אלא בשבועה. אם טוען הבעל נתקבלה כולה:
עד אחד אומר וכו׳ ומנכסים משועבדים ומנכסי יתומים כו׳. ונפרעת שלא בפניו. כולהו אכשם קיימי, כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה, כך היתומים אינם נפרעים אלא בשבועה. יתומים הנפרעים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. ומיירי מתניתין כגון שאלו היתומים שבאים להפרע מהן אומרים אין אנו יודעים אם פרע אבינו זה החוב אם לאו, אבל אם טענו אמר לנו אבינו שלא לוה מעות הללו ולא נתחייב בחוב זה מעולם, הרי היתומים שמוציאים שטר חוב על היתומים הללו נפרעים מהם שלא בשבועה, שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, והם אינם יכולים להכחיש העדים שמעידים שאביהם לוה המעות הללו. ולא שנו דבשבועה מיהת שקלי יתומים מן היתומים, אלא שמת מלוה בחיי לוה, אבל מת לוה בחיי מלוה, כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה שלא נתקבל כלום, שהנפרע מן היתומים אפילו בשטר צריך שבועה, ואין אדם מוריש ממון שהוא חייב עליו שבועה לבניו, לפי שאין הבנים יכולים לישבע שבועה שנתחייב אביהם. ואע״פ שכן הדין, אם דיין אחד דן שישבעו היתומים שבועה שלא פקדנו אבא ויפרעו מממון היתומים האחרים בשבועה זו, מה שעשוי עשוי:
שלא פקדנו אבא. בשעת מיתה:
ושלא אמר לנו קודם לכן. ששטר זה פרוע:
הרי זה נשבע. שלא מצא בין שטרותיו של אביו ששטר זה פרוע. וכן הלכה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר. והלכה כרשב״ג:
הפוגמת כתובתה – she produces the document of her Ketubah/marriage contract and it admits that it has been partially received.
לא תפרע אלא בשבועה – if the husband claims that she received all of it.
עד אחד אומר וכו'. ומנסכים משועבדים ומנכסי היתומים כו'. ונפרעת שלא בפניו – all of this is as it is exists., just as not one of these is collected other than through an oath, thus orphans do not collect other than through an oath. Orphans who collect from the orphans do not collect other than through an oath. But our Mishnah is speaking of a case where the orphans that come to collect from them state: “Se don’t know if our father paid off this lien or not,” but if they claimed: “Our father told us that he did not borrow these money and did not ever obligate himself in this lien, the orphans who produce a lien document on these orphans collect from them without an oath, for anyone who says, “I did not borrow” is like someone who says I did not pay the debt, and they are not able to contradict the witnesses who testify that their father borrowed these funds. And they did not teach that through an oath, at least, the orphans took from orphans, but rather that the lender/creditor died during the life of the borrower/debtor, but if the debtor/borrower died during the life of the borrower, the lender was already liable to take an oath to the children of the borrower that nothing had been received, that he had collected from the orphans even with a document that requires an oath, for a person does not bequeath money that he is liable for an oath to his children, for the children are not able to take an oath that their father had obligated himself to. And even though this is the law, if a judge decides that the orphans should take an oath that father did not give us instructions nor pay back from the monies that the other orphans through this oath. What is done is done.
שלא פקדנו אבא – at the time of [his] death.
ושלא אמר לנו [that he did not tell us anything] prior to this, that this document was paid off.
הרי זה נשבע – that he did not find among his father’s documents that this document was paid off. And such is the Halakha.
רבן שמעון בן גמליאל אומר – And the Halakha is according to Rabban Shimon ben Gamaliel [that at the time of death, the document had not been paid off, the son may collect the debt without taking an oath].