Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Shabbos Perek 1 Mishnah 4

שבת פרק א׳ משנה ד׳


And these are among the halakhot that the Sages, who went up to visit him, said in the upper story of Ḥananya ben Ḥizkiya ben Garon. The precise nature of these halakhot will be explained in the Gemara. These halakhot are considered one unit because they share a distinctive element. Since many Sages were there, among them most of the generation’s Torah scholars in Eretz Yisrael, they engaged in discussion of various halakhot of the Torah. It turned out that when the people expressing opinions were counted, the students of Beit Shammai outnumbered the students of Beit Hillel, and they issued decrees with regard to eighteen matters on that day in accordance with the opinion of Beit Shammai.

וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם:


ואלו מן ההלכות – the don’t remove vermin nor read by the light of a candle as it is taught in our Mishnah (Tractate Shabbat, Chapter One, Mishnah Three).

בעליית חנניה בן חזקיה – that the Sages requested to hide the [biblical] Book of Ezekiel since his words seem to contradict the words of the Torah, such as {Ezekiel 44:31): “Priests shall not eat anything, whether bird or animal, that died or was torn by beasts,” priests are those who should not eat it, but Israelites [can] eat it (which obviously, are also forbidden to all Israelites), and similarly (Ezekiel 45:20): “You shall do the same on the seventh day of the month [to purge the Temple from uncleanness caused by unwitting or ignorant persons],” for where is this sacrifice hinted at in the Torah? Hananiah ben Chizkiah hid himself in the attic and sat there and explained the Book of Ezekiel.

ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום – that the School of Shammai and the School of Hillel disputed on and were decided by a vote and the [opinions of] School of Shammai grew and they (i.e., the Rabbis) decided [the Halakha] according to them, as it is written (Exodus 23:2): “[You shall neither side with the mighty to do wrong- you shall not give perverse testimony in a dispute so as] to pervert it in favor of the mighty/multitude.” And all eighteen things they brought to them in the Talmud (Tractate Shabbat 13b-17b), and these are as follows: 1-2) He who eats something which is first degree of ritual impurity or second degree of ritual impurity, they decreed that its essence becomes second degree of ritual impurity, and it defiles Terumah/priest’s due by contact, for something that is second degree of ritual impurity defiles Terumah, these are two decrees – the person who eats something which is first degree of ritual impurity or one who eats something that is second degree of ritual impurity. 3) a person who drinks impure liquids also becomes second degree of ritual defilement, and defiles Terumah, that is third. But the reason that it is decreed in these, is that sometimes, when one eats impure foods and sprinkles/pours impure liquids in his face while the impure foods are in his mouth and he defiles them. 4) And they made a decree on a person after immersing from his defilement on that same day who had drawn water come upon his head and most of his body and 5) on the completely pure person upon fell three LOGS (i.e., a LOG is equivalent to six eggs) of drawn water on his body, that is five decrees. And the reason that defilement was decreed on these to defile others, is because they would immerse in putrid (i.e., badly smelling) cave waters, and they would place upon them afterwards drawn waters to remove the putridness of the waters, they began and made a fixed ruling to state, that the cave waters did not purify but rather the drawn waters purify, and they (i.e., the Rabbis) stood and decreed defilement upon them, lest they come to nullify the teachings/laws of the Mikveh and they would immerse in drawn waters. 6) The sixth decree is that Books of Holy Writ defile Terumah through contact, for at first, they would hide the food of Terumah with Torah scrolls, people would say that this (i.e., the Torah scroll) and that (i.e., the Terumah) are holy, when they saw that the Books [of Holy Writ] were being damaged, since the mice that are found near the food-stuffs would cause damage to the Books [of Holy Writ], they decreed that these Books, that is, Torah, Prophets and Writings, through their contact would defile the Terumah. 7) The seventh decree that they made concerns mere (i.e., undefined] hands defile the Terumah, because the hands are busy (i.e., they touch things automatically) and touch the flesh in the place of filth/defilement, and it is a reproach for the Terumah if filthy/offensive-smelling hands touched it and it would be detestable for those who eat it. 8) The eighth decree [concerns] foods that were defiled by liquids, as those liquids were defiled on account of hands that came in contact with them prior to ritual washing, they decreed on the liquids that they would the food-stuffs [of Terumah], for all things that disqualify the Terumah defile liquids to become first-degree of ritual impurity, a decree made because of liquids that come on account of a moving creature/unclean reptile, as we find concerning hem that they are first-level of ritual defilement according to the Torah, and this that [the Rabbis] decreed on the defilement of liquids to become first-degree of ritual impurity and it was not decreed regarding food-stuffs as a decree, because [food-stuffs] that come from a moving creature/unclean reptile, and that is the reason that the Rabbis were stringent with liquids because they are liable to receive uncleanness, for they don’t require fitness to become unclean (arising from contact with certain liquids) to bring them to receive defilement such as foods which require putting water on them to make them susceptible to receive defilement. 9) And the ninth (see Mishnah Zavim, Chapter Five, Mishnah Thirteen which summarizes much of these opening decrees) concerns utensils that were defiled by liquids that had been defiled by a reptile/moving creature, even though they are of first degree defilement according to the Torah, they cannot defile a person nor utensils, for a person and utensils only receive defilement from a primary source of ritual impurity, and not from liquids that had been defiled by a reptile/moving creature, which are first-level of ritual defilement, and the Rabbis decreed concerning them that the utensils would become ritually defiled, as a decree because of the liquid of a man or woman with a flux, which are their spittle and the urine which are a primary source of ritual impurity and according to the Torah, defile utensils. 10) The tenth decree is that the daughters of the Cutheans (i.e., members of a sect of the Samaritans) are considered as menstruating from their cradle (i.e., earliest childhood), that is to say, from the day that they were born, as a baby one-day old defiles through her period of menstruation, but the Cutheans lack this Midrash and when it pointed out, it is not explained to them, therefore, the Rabbis decreed this about them. 11) And the eleventh decree is that all movables bring the defilement into the beam of the handle of a plough, and this is the ox-goad of the cattle, and there is what has the circumference of a handbreadth, but it lacks the thickness of a handbreadth, and even though, from the Torah, the tent is not less than a handbreadth, the Rabbis decreed on all movables that have the circumference of a handbreadth that if its heads – one forms a tent over the dead person and one forms a head over the utensils, it brings to them the defilement of the tent, a decree was made on account of that of that whose beam is one-handbreadth that brings the defilement from the Torah. 12) And the twelfth decree [concerns] one who cuts grapes to press them in the vat for wine pressing, the liquid that comes out from them at the time of the cutting of the grapes makes them susceptible to receive ritual defilement, and even though it goes to waste and one doesn’t care about it, the decree is made lest he should cut grapes in pitch-lined vessels/baskets, for then it is not appropriate for the liquid coming out from them they do not go to waste, and are susceptible [to receive defilement] from the Torah. 13) The thirteenth decree – that Terumah that has grown of their seeds is considered Terumah, and even with a thing whose seed is gone, such as grain and pulse/peas, the degree was made because impure Terumah in the hands of Kohen which is forbidden to be eaten and he comes to sow it, and it was decreed that it would be with its first name – and that it Is ritually impure grain, for we suspect lest he leaves it until the time of sowing and comes to eat of it in impurity. 14) The fourteenth decree is that he who was overtaken by the Sabbath night fall should give his money to a heathen, and not carry it for less than four cubits. 15-16) And the fifteenth and sixteenth decrees, that he should not remove vermin nor read by the light of a candle as it is taught in our Mishnah (see Mishnah three of this chapter). 17) And the seventeenth decree that was made on the bread of idolaters, and on the oil and wine of and on their daughters, they are all one decree, as we have said – they decreed on their bread on account of their oil, and on their oil on account of their wine, and on their wine on account of their daughters, and on their daughters because of another thing, that is to say, because of idolatry. 18) And the eighteenth decree they made on the baby of an idolater that would defile through flux/gonorrhea, in order that a Jewish baby not become accustomed to be near him [out of a concern] for pederasty.

[ואלו] מהלכות. אין פולין ואין קורין לאור הנר דתנן במתניתין:

בעליית חנניה בן חזקיה. שבקשו חכמים לגנוז ספר יחזקאל שדבריו נראים כסותרים ד״ת, כגון כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים (יחזקאל מ״ד) כהנים הוא דלא אכלי הא ישראל אכלי, וכגון וכן תעשה בשבעה בחדש (שם מ״ה) היכן נרמז קרבן זה בתורה. ונטמן חנניה בן חזקיה בעליה וישב שם ופירש ספר יחזקאל:

ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום. שנחלקו בית שמאי ובית הלל ועמדו למנין ורבו ב״ש ופסקו כמותם, כדכתיב (שמות כ״ג) אחרי רבים להטות. וכולהו י״ח דברים מייתו להו בגמרא, ואלו הן, האוכל אוכל שהוא ראשון לטומאה או שני לטומאה, גזרו שיהא נעשה גופו שני לטומאה, ופוסל את התרומה במגעו, ששני פוסל בתרומה, הרי אלו שתי גזירות, אוכל אוכל ראשון, ואוכל שני. והשותה משקין טמאים נעשה ג״כ שני לטומאה ופוסל את התרומה הרי שלש. וטעמא דגזור בהני, דזמנין דאכיל אוכלין טמאים ושדי משקין דתרומה בפומיה בעוד שהאוכלים טמאים בפיו ופסיל להו, וזמנין דשתי משקין טמאים ובעודן בפיו שדי אוכלין דתרומה בפיו ופסיל להו. וגזרו על הבא ראשו ורובו לאחר שטבל מטומאתו בו ביום, במים שאובים, ועל טהור גמור שנפלו על ראשו ג׳ לוגין מים שאובין, הרי חמש גזירות. וטעמא דגזור טומאה על הני לטמא אדם, לפי שהיו טובלין במי מערות סרוחין והיו נותנין עליהם אחר כך מים שאובין להעביר סרחון המים, התחילו ועשאום קבע לומר לא מי המערות מטהרים אלא המים שאובים מטהרים, עמדו וגזרו עליהם טומאה, דלמא אתי לבטולי תורת מקוה וטבלי בשאובים. והגזירה הששית שיהיו הספרים של כתבי הקדש פוסלים את התרומה במגע, שבתחלה היו מצניעין אוכלין דתרומה אצל ס״ת, אמרי האי קדש והאי קדש, כיון דחזו דקא אתו ספרים לידי פסידא, שהעכברים המצויין אצל האוכלין היו מפסידין את הספרים, גזרו שיהיו הספרים, דהיינו תורה נביאים וכתובים, במגען פוסלין את התרומה. והגזירה הז׳ גזרו על סתם ידים שפוסלות את התרומה, מפני שהידים עסקניות הן ונוגעות בבשרו במקום הטנופת, וגנאי לתרומה אם יגע בה בידים מזוהמות והיא נמאסת על אוכליה. והגזירה הח׳ האוכלין שנטמאו במשקין שאותן המשקין נטמאו מחמת ידים שנגעו בהן קודם נטילה, גזרו על המשקין שיטמאו את האוכלין, שכל הדברים הפוסלים את התרומה מטמאין את המשקין להיות תחלה, גזירה משום משקין הבאים מחמת שרץ, דאשכחן בהן שהן ראשונים מדאורייתא, והאי דגזור בכל טומאת משקין להיות תחלה ולא גזור נמי באוכלין גזירה משום [אוכלין] הבאים מחמת שרץ, היינו טעמא דאחמור רבנן במשקין משום דעלולים לקבל טומאה, שאינן צריכין תיקון הכשר להביאן לידי קבלת טומאה כמו האוכלין שצריכין נתינת מים להכשירן לקבל טומאה. והגזירה הט׳ כלים שנטמאו במשקין שנטמאו המשקים בשרץ, אע״פ שהם ראשון לטומאה דאורייתא אין יכולין לטמא אדם וכלים, שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה, ולא ממשקין שנטמאו בשרץ שהם ראשונים, ורבנן גזור עלייהו שיטמאו כלים, גזירה משום משקה דזב וזבה, שהן רוקו ומימי רגליו שהן אב הטומאה ומטמאין כלים מדאורייתא. והגזירה הי׳ שיהו בנות כותיים נדות מעריסתן, כלומר מיום שנולדה, שתינוקת בת יומא מטמאה בנדה, וכותים לית להו מדרש זה וכי חזיין לא מפרשי להו הלכך גזור בהו רבנן. והגזירה הי״א שיהו כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, והוא מלמד הבקר, ויש בהקיפו טפח אבל אין בעביו טפח, ואע״פ שמן התורה אין אהל פחות מטפח, גזרו רבנן על כל המטלטלים שיש בהקיפן טפח שאם ראשן אחד האהיל על המת וראשן אחד על הכלים מביאין להם טומאת אהל, גזירה אטו מי שיש בעביו טפח שמביא את הטומאה מן התורה. והגזירה הי״ב הבוצר ענבים לדרכן בגת, המשקה היוצא מהן בשעת בצירה מכשירן לקבל טומאה, ואע״פ שהולך לאבוד ולא ניחא ליה, גזירה שמא יבצור בקופות מזופפות, דאז ניחא ליה במשקה היוצא מהן שהרי אינו הולך לאבוד, ומכשיר מן התורה. והגזירה הי״ג שיהיו גידולי תרומה תרומה, ואפילו בדבר שזרעו כלה כגון תבואה וקטנית, גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן שאסורה באכילה ובא לזרעה, וגזור שתהא בשמה הראשון והרי היא תרומה טמאה, דחיישינן דלמא משהי לה עד זמן זריעה ואתי למיכלה בטומאה. והגזירה הי״ד מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי, ולא יטלטלנו פחות פחות מד״א. והגזירה הט״ו והט״ז, אין פולין ואין קורין לאור הנר דתנן במתניתין. והגזירה הי״ז גזרו על פתן של עובדי כוכבים, ועל שמנן ועל יינן ועל בנותיהן, וכולהו גזירה חדא היא, כדאמרינן גזרו על פתן משום שמנן ועל שמנן משום יינן ועל יינן משום בנותיהן ועל בנותיהן משום דבר אחר, כלומר משום עבודת כוכבים. והגזירה הי״ח גזרו על תינוק עובד כוכבים שיהא מטמא בזיבה, כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור: