Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Parah Perek 10 Mishnah 3

פרה פרק י׳ משנה ג׳


A jar of hatat waters that touched a [dead] sheretz, remains clean. If the jar was put on it: Rabbi Eliezer rules that it remains clean, And the sages rule that it becomes unclean. If the jar touched foods or liquids or the Holy Scriptures, it remains clean. If it was put on them: Rabbi Yose rules that it remains clean; And the sages say that it becomes unclean.

קָלָל שֶׁל חַטָּאת שֶׁנָּגַע בְּשֶׁרֶץ, טָהוֹר. נְתָנוֹ עַל גַּבָּיו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים. נָגַע בְּאֳכָלִים וּמַשְׁקִין וּבְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, טָהוֹר. נְתָנוֹ עַל גַּבֵּיהֶן, רַבִּי יוֹסֵי מְטַהֵר, וַחֲכָמִים מְטַמְּאִים:


קלל של חטאת (the vessel containing the ashes for lustration) – an earthenware vessel that has in the ashes of the [Red] Heifer. The Aramaic translation [of קלל] is from (Genesis 24:15): "וכדה על שכמה"/ “[Rebekah came out] with her jar on her shoulder,” the vessel/jar on her shoulder.

שנגע בשרץ טהור – for an earthenware vessel does not become defiled from what is on top of it.

שנתנו כל גביו -that he placed the pitcher/jar on top of the insect.

וחכמים מטמאין – because it was placed in an impure place, and the Torah stated (Numbers 19:9): “[A man who is pure shall gather up the ashes of the cow] and deposit them outside the camp in a pure place,” but Rabbi Eliezer holds that since the vessel and the ashes that are within it are ritually pure, it well that we call it, “a pure place.” But the Halakha is not according to Rabbi Eliezer.

ר' יוסי מטהר – through placing it (i.e., the vessel containing ashes for lustration) on top of food and liquids and Holy Scrolls, since it’s place is ritually pure from a primary source of ritual uncleanness.

וחכמים מטמאים – for we require that it be ritually pure from all defilement, and [regarding] Holy Scrolls, the Rabbis decreed that they defile the hands. And the Halakha is according to the Sages.

קלל של חטאת. כלי חרס שיש בו אפר הפרה. תרגום וכדה על שכמה (בראשית כ״ד:ט״ו), וקולתה על כתפה:

שנגע בשרץ טהור. דאין כלי חרס מיטמא מגבו:

נתנו על גביו. שנתן הקלל על גבי השרץ:

וחכמים מטמאין. משום דמונח במקום טמא, והתורה אמרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור. ורבי אליעזר סבר הואיל והכלי שהאפר בתוכו טהור הוא, שפיר קרינן ביה במקום טהור. ואין הלכה כר׳ אליעזר:

ר׳ יוסי מטהר. במונח על גבי אוכלים ומשקים וכתבי הקודש, כיון דמקומו טהור מאב הטומאה:

וחכמים מטמאים. דטהור מכל טומאה בעינן. וכתבי הקודש רבנן גזרו בהו שיהיו מטמאין את הידים. והלכה כחכמים: