Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Niddah Perek 7 Mishnah 1

נדה פרק ז׳ משנה א׳


The blood of a menstruating woman and the flesh of a corpse transmit impurity by contact and by carrying when they are moist, and likewise transmit impurity when they are dry. But with regard to the gonorrhea-like discharge of a zav [ziva], and the mucus and the saliva of a zav, and the carcass of a creeping animal, and an animal carcass, and semen, all transmit impurity when they are moist but do not transmit impurity when they are dry. And if one could soak those dry substances in water and thereby restore them to their previous state, they transmit impurity when moist and transmit impurity when dry. The mishna asks: And how long is the process of soaking these substances that determines whether they can be restored to their previous state? This is referring to soaking them in lukewarm water for a twenty-four-hour period. Rabbi Yosei says: With regard to the flesh of a corpse that is dry and cannot be soaked to restore it to its previous state, it is ritually pure, in the sense that an olive-bulk of the flesh does not transmit impurity imparted by a corpse. But a ladleful of the flesh transmits the impurity of the decayed flesh of a corpse.

דַּם הַנִּדָּה וּבְשַׂר הַמֵּת, מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. אֲבָל הַזּוֹב וְהַנִּיעַ וְהָרֹק וְהַשֶּׁרֶץ וְהַנְּבֵלָה וְהַשִּׁכְבַת זֶרַע, מְטַמְּאִין לַחִין וְאֵין מְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְאִם יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהֵן, מְטַמְּאִין לַחִין וּמְטַמְּאִין יְבֵשִׁין. וְכַמָּה הִיא שְׁרִיָּתָן. בְּפוֹשְׁרִין, מֵעֵת לְעֵת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּשַׂר הַמֵּת יָבֵשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזֹר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, טָהוֹר:


דם נדה. מטמאין לחין – as it is written (Leviticus 15:33): “And concerning her who is in menstrual infirmity, [and concerning anyone, male or female, who has a discharge, and concerning a man who lies with an impure woman],” just as a male has flux from her is impure like her, and at the time he has a flux, it is moist.

ומטמאין יבשין – as it is written (Leviticus 15:19): “[When a woman has a discharge], her discharge being blood from her body, [she shall remain in menstrual impurity seven days],” he will be in his condition/status , and even though it dried up.

ובשר המת – it defiles dry, as it is written (Numbers 19:16 -the printed text errs in mentioning chapter 12): “or human bone,” a person is similar to a bone; just as a bone [defiles] when dry, also the flesh [of a dead person] defiles when dry.

והניע (the phlegm) -soft spittle that comes out through shaking. But I heard, secretion that descends from the nose. But they are from the discharges of the man with a flux/gonorrhea which are the primary sources of [ritual] impurity.

והשרץ – as it is written (Leviticus 11:31): “whoever touches them when they are dead [shall be impure until evening],” like they are dead, that is, when they are moist as they were at the time of their death. But all the time that the spinal column exists and the bones are attached to the spinal column, since its form is recognized, it is considered as moist.

והנבלה – as it is written (Numbers 19:14): “[This is the ritual:] When a person dies [in a tent],” similar to death.

והשכבת זרע – that it needs to be appropriate to emit semen.

מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין – the flux [of someone with gonorrhea] defiles moist but not dry, as it is written (Leviticus 15:3): “[The impurity from his discharge shall mean the following ] whether his member runs with the discharge [or is stopped up so that there is no discharge],” it is similar to discharge/spittle which is moist. It is like (I Samuel 21:14): “and let his saliva run down his beard.”

והניע והרוק – as it is written (Leviticus 15:8): “If one with a discharge spits [on one who is pure],” and at the time that he spits, it is moist.

וכמה היא שירייתן, (and how long must they be soaked?) – that let us say, it retracts in this measurement that they are moist [once again].

בפורשים מעת לעת – but if more hot water is needed, or more than an astronomical period of twenty-four hours, they are dry (see Talmud Niddah 58a).

ר' יוסי אומר בשר המת יבש – it is pure from defiling with an olive’s bulk. But it defiles a mass of earth from a grave containing a spoonful of parts of a decayed human body which causes uncleanness. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi (see also Tractate Ahilot, Chapter 2, Mishnah 1).

דם הנדה. מטמאין לחין. דכתיב (ויקרא ט״ו:ל״ג) והדוה בנדתה, מה שזב ממנה טמא כמותה, ובשעה שזב לח הוא:

ומטמאים יבשים. דכתיב [שם] דם יהיה זובה, בהוייתו יהא, ואע״פ שנתייבש:

ובשר המת. מטמא יבש, דכתיב (במדבר י״ב) או בעצם אדם, אדם דומיא דעצם, מה עצם יבש אף בשר יבש:

והניע. רוק רך שיוצא ע״י נענוע. ואני שמעתי, ליחה היורדת מן החוטם. וממעינות הזב הן והוו אב הטומאה:

והשרץ. דכתיב (ויקרא י״א) הנוגע בהם במותם, כעין מותם, דהיינו כשהם לחים כמו שהיו בעת מותם. אבל כל זמן שהשדרה קיימת והעצמות מחוברות בשדרה, הואיל וצורתו ניכרת, כלח הוא נחשב:

והנבלה. דכתיב [שם] כי ימות, כעין מיתה:

והשכבת זרע. שצריך שיהא ראוי להזריע:

מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין. הזוב מטמא לח ולא יבש, דכתיב (שם ט״ו) רר בשרו את זובו, כמין ריר שהוא לח. כמו ויורד רירו על זקנו (שמואל א כ״א:י״ד):

והניע והרוק. דכתיב (ויקרא טו) וכי ירוק, ובעת שירוק לח הוא:

וכמה היא שרייתן. דנימא אי הדרא בכי האי שיעורא לחין הן:

בפורשים מעת לעת. אבל אי צריכי טפי מים חמים, או יותר מזמן מעת לעת, יבשין הן:

ר׳ יוסי אומר בשר המת יבש, טהור מלטמא בכזית. אבל מטמא טומאת רקב כמלוא תרווד. ואין הלכה כר, יוסי: