Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Niddah Perek 7 Mishnah 2

נדה פרק ז׳ משנה ב׳


The carcass of a creeping animal that was found in an alleyway renders pure items impure retroactively. All items that passed through that alleyway from the time about which one may state: I examined this alleyway and there was no carcass of a creeping animal in it, or from the time of the sweeping of the alleyway, are impure. And likewise, a blood stain that was discovered on the robe of a woman renders her impure retroactively. Any pure items that she handled from the time about which one may state: I examined this robe and there was no blood stain on it, or from the time of the laundering of the robe, are impure. And the carcass of a creeping animal or a blood stain renders items impure retroactively whether they are still moist or are already dried out. Rabbi Shimon says: The dry one renders items impure retroactively, but the moist one does not render items impure from the aforementioned times, but only from such a time that it could still be moist from then up to the moment it was discovered.

הַשֶּׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַּמָּבוֹי, מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה וְלֹא הָיָה בוֹ שֶׁרֶץ, אוֹ עַד שְׁעַת כִּבּוּד. וְכֵן כֶּתֶם שֶׁנִּמְצָא בֶחָלוּק, מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, עַד שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה בוֹ כֶתֶם, אוֹ עַד שְׁעַת הַכִּבּוּס. וּמְטַמֵּא בֵּין לַח בֵּין יָבֵשׁ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַיָּבֵשׁ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ, וְהַלַּח אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁהוּא יָכוֹל לַחֲזוֹר וְלִהְיוֹת לַח:


מטמא למפרע – all of the pure things that were found in the alleyway [are considered] the private domain concerning [ritual] impurity, and where there is a doubt, it is impure.

או עד שעת כיבוד – because it is the presumption that the Children of Israel (i.e., Jews) examine their alleyways at the time that they are cleaning, and if there had been creeping thing there, he would see it.

וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע – all of the purities that the woman made from the day of . not those that were prior to washing, because it is the presumption that the daughters of Israel examine their garments at the time of their being washed (see Tractate Niddah 58b).

היבש מטמא למפרע – until the time of sweeping. For it is possible to state that after the sweeping it fell.

אבל הלח אינו מטמא למפרע – but until the time that we are able to state that if if fell on that day it is still able to now be moist. But not until the hour of sweeping, if it is a long time, for it is moist, and if from that time it fell, it became dry. And especially with a creeping thing that Rabbi Shimon disputes between moist and dry. But regarding a bloodstain, even moist defiles retroactively until the hour of washing, for one can say that it was dry and water fell upon it. But regarding a creeping thing, one cannot state this, for if blood were to fall upon it, it would have been dismembered (see Tractate Niddah 56b).

מטמא למפרע. כל טהרות שנמצאו במבוי. דמבוי רשות היחיד הוא לענין טומאה, וספיקו טמא:

או עד שעת כיבוד. מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כיבודיהן, ואם היה שם שרץ היה רואה אותו:

וכן כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע. כל טהרות שעשתה האשה מיום כבוס. אבל אותן של קודם כיבוס, לא, מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהם בשעת כיבוסיהן:

היבש מטמא למפרע. עד שעת כיבוד. דאיכא למימר לאחר כיבוד מיד נפל:

אבל הלח אינו מטמא למפרע. אלא עד שעה שנוכל לומר אם נפל באותו יום עדיין יכול להיות עכשיו לח. אבל עד שעת הכיבוד לזמן מרובה, לא, דהא לח הוא, ואי מההיא שעתה נפל, הוה מתעביד יבש. ודוקא בשרץ הוא דפליג ר׳ שמעון בין לח ליבש. אבל בכתם, אפילו לח מטמא למפרע עד שעת כיבוס, דאימר יבש היה ומיא הוא דנפל עליה. אבל בשרץ ליכא למימר הכי, דאי איתא דמים נפול עליה, אמרטוטי אמרטוט. ואין הלכה כר׳ שמעון: