Mishnah.org Logo
Perek 2

Mishnayos Kesuvos Perek 2 Mishnah 10

כתובות פרק ב׳ משנה י׳

10
And these are deemed credible to testify in their majority with regard to what they saw in their minority. A person is deemed credible to say: This is my father’s handwriting, and to say: This is my teacher’s handwriting; and to say: This is my brother’s handwriting, even though he never saw their handwriting after reaching majority. § Similarly, one is deemed credible to say: I was reminded of the wedding of so-and-so, who went out with a hinnuma, or with her hair uncovered in a manner typical of virgins, and therefore, her marriage contract is two hundred dinars; and to say that so-and-so would leave school to immerse in order to partake of teruma, and that he would share teruma with us at the threshing floor and therefore he is a priest. Similarly, one is deemed credible to say: This place is a beit haperas, a field with a grave that was plowed, scattering the bones, and rendering the field a place of uncertain ritual impurity; and to say: Until here we would come on Shabbat and thereby determine the Shabbat boundary. However, a person is neither deemed credible to say: So-and-so had a path in this place; nor to say: So-and-so had a tract of land where they would perform the ritual of standing and sitting and deliver a eulogy in that place, thereby attesting that the land belongs to that person. The reason he is not deemed credible in those cases is that full-fledged testimony is required to remove property from the possession of its presumptive owner.
וְאֵלוּ נֶאֱמָנִין לְהָעִיד בְּגָדְלָן מָה שֶׁרָאוּ בְקָטְנָן. נֶאֱמָן אָדָם לוֹמַר, זֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אַבָּא, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל רַבִּי, וְזֶה כְתַב יָדוֹ שֶׁל אָחִי. זָכוּר הָיִיתִי בִפְלוֹנִית שֶׁיָּצְתָה בְהִנּוּמָא, וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ. וְשֶׁהָיָה אִישׁ פְּלוֹנִי יוֹצֵא מִבֵּית הַסֵּפֶר לִטְבֹּל לֶאֱכֹל בַּתְּרוּמָה. וְשֶׁהָיָה חוֹלֵק עִמָּנוּ עַל הַגֹּרֶן. וְהַמָּקוֹם הַזֶּה בֵּית הַפְּרָס. וְעַד כָּאן הָיִינוּ בָאִין בְּשַׁבָּת. אֲבָל אֵין אָדָם נֶאֱמָן לוֹמַר, דֶּרֶךְ הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה, מַעֲמָד וּמִסְפֵּד הָיָה לִפְלוֹנִי בַמָּקוֹם הַזֶּה:
י׳

validating a document is all verbal, and the mitzvah of validating a document is from the rabbis and we are more lenient

שיצתה בהינומא וראשה פרוע – and she takes her Ketubah of two hundred [zuz] and even though they do not release money other than through clear testimony, it is different here, for most of the women are married as virgins, it is revealed as something general.

ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר – when we were studying as school children,

to eat Terumah and through this testimony, we feed Terumah of the Rabbis to him, such as for example Terumah/priest’s due that we remove from a pot without holes and things similar to it, but Terumah, according to the Torah, we don’t feed him through testimony such as this, and we do not suspect lest he ws the servant of a Kohen, for it is prohibited to teach the slave Torah.

ושהיה חולק עמנו על הגורן – and we do not suspect lest he was the servant of Kohen, for we do not distribute Terumah to a slave other than if his master is with him.

ושהמקום הזה בית הפרס – A person who plows the grave makes a a field of a square P’ras, declared unclean on account of crushed bones carried over it from a ploughed grave which is one hundred cubits for this is what they measured that the plough drags the bones of the dead and the defilement of the field of a square P’ras according to the Rabbis.

ועד כאן היינו באין בשבת – the Rabbinic Sabbath limits.

מעמד ומספד – a place which he had herei. to eulogize his dead and to make the “standing up and sitting down” (i.e., the halting of the funeral escort on returning from burial for lamentation or consolation) which they would do for the dead, in this he Is not believed, which is a monetary matter, and which requires complete testimony.

זה כתב ידו של אבא. ומקיימין השטר על פיו, שקיום שטרות דרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן:

שיצתה בהינומא וראשה פרוע. ונוטלת כתובה מאתים. ואף על גב דלא מפקינן ממונא אלא בעדות ברורה, הכא שאני, הואיל ורוב נשים בתולות נישאות, גילוי מלתא בעלמא הוא:

ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר. כשהיינו לומדין תינוקות בבית רבן:

לאכול בתרומה. ועל פי עדות זו מאכילין ליה תרומה דרבנן, כגון תרומה שמוציאין מעציץ שאינו נקוב וכיוצא בזה. אבל תרומה דאורייתא אין מאכילין על פי עדות כזה. ולא חיישינן שמא עבד כהן היה, שאסור ללמד את העבד תורה:

ושהיה חולק עמנו על הגורן. ולא חיישינן שמא עבד כהן היה, שאין חולקים תרומה לעבד אא״כ רבו עמו:

ושהמקום הזה בית הפרס. החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מולכת עצמות המת. וטומאת בית הפרס דרבנן:

ועד כאן היינו באין בשבת. דתחומים דרבנן:

מעמד ומספד. מקום היה לו כאן להספיד מתיו ולעשות מעמדות ומושבות שהיו עושין למת, בהא לא מהימן, שהוא דבר שבממון וצריך עדות גמורה: