Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Eruvin Perek 3 Mishnah 6

עירובין פרק ג׳ משנה ו׳


Rabbi Eliezer says: With regard to a Festival adjacent to Shabbat, whether before it, on a Friday, or after it, on a Sunday, a person may establish two eiruvin of Shabbat borders [teḥumin] and say as follows: My eiruv on the first day shall be to the east, and on the second day to the west. Alternatively, one may say: On the first day it shall be to the west and on the second day to the east. Similarly, one may say: My eiruv shall apply on the first day, but on the second day I shall be like the rest of the inhabitants of my town, or: My eiruv shall apply on the second day, but on the first day I shall be like the rest of the inhabitants of my town. And the Rabbis disagree and say that such a split is impossible. Rather, he either establishes an eiruv in one direction for both days, or he establishes no eiruv at all; either he establishes an eiruv for the two days, or he establishes no eiruv at all. What does one do to establish an eiruv that will be valid for both the Festival and Shabbat? He or his agent brings the eiruv to the location that he wishes to establish as his residence on the eve of the first day, and he stays there with it until nightfall, the time when the eiruv establishes that location as his residence for the Festival, and then he takes it with him and goes away,so that it will not become lost before the following evening, in which case he would not have an eiruv for the second day. On the eve of the second day, he takes it back to the same place as the day before, and he stays there with it until nightfall, thereby establishing his residence for Shabbat, and then he may eat the eiruv and go away, if he so desires. Consequently, he benefits in that he is permitted to walk in the direction that he desires, and he benefits in that he is permitted to eat his eiruv. However, if the eiruv was eaten on the first day, his eiruv is effective for the first day, and his eiruv is not effective for the second day. Rabbi Eliezer said to them: If so, you agree with me that Shabbat and a Festival constitute two distinct sanctities, as if not, the eiruv that went into effect during the twilight period on the eve of the first day should have remained in effect for both days, even if it was eaten during the first day. This being the case, you should also agree with me that one can make two separate eiruvin for the two days in two different directions.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח, וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב, וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי הַשֵּׁנִי, וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן, וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ. בַּשֵּׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ. וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן, עֵרוּבוֹ לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת:


מערב אדם שני עירובין – if he wants to walk on the first day (i.e., whether it is Shabbat or Yom Tov) to this direction and on the second day to that direction, he can make an Eruv to the east and to the west on the eve of the first day, “My Eruv of the east, will acquire for me today for the needs of tomorrow, and my Eruv of the west will acquire for me at twilight of the morrow for the needs of the second day.” For Rabbi Eliezer holds that Shabbat and Yom Tov – they are not like one long day, but rather two [separate days] of holiness, and at twilight of the first, for him he acquires, and not on the second day.

עירובי בראשון ובשני כבני עירי – meaning to say, and if he did not need to walk other than on the first day, and on the second [day], he doesn’t need to move from his place, and does not want to lose neither the two-thousand cubits from one direction nor the two-thousand cubits from the other direction, he should make one Eruv to the side/direction that he wishes to go on the first day, and state: “My Eruv will acquire for me for the needs of tomorrow, but on the second [day], I will be like the people of my city/town, who did not make an Eruv.” Or, if he needed to go on the second, but not on the first, he would state: “his Eruv will acquire for me at twilight of the morrow and on the first [day], I will be like the people of my city/town.”

או מערב לשני ימים – that is, to one direction as we state above. But further than this, why do I need it? But rather, this what the Rabbis said to Rabbi Eliezer: “If you admit that for the first day, that you will either make an Eruv in a certain direction or will not make an Eruv at all, for you are not able to say that for half a day, my Eruv is towards the east and half a day, my Eruv is towards the west. For two days also, which are for Shabbat and Yom Tov, either make an Eruv like for the first day, or do not make an Eruv at all,” for the Rabbis doubt whether Shabbat and Yom Tov is it to be considered like one long day or not, make it here for a stringency, for one cannot make an Eruv in two directions for perhaps it is one holiness (i.e., Shabbat and Yom Tov), and here for a stringency as they state later on, we will eat on the first, for there is no Eruv for the second, for perhaps they are two [separate days] of holiness and not like one long day.

מוליכו – the agent on the eve of Yom Tov that precedes the Sabbath and wats for nightfall until he acquires the Eruv.

ונוטל ובא לו – lest he lose it and will not have for himself an Eruv for the second day, as it is taught, it is consumed by his Eruv on the first day for the Eruv of the first day and there is no Eruv for the second day.

ובשני – and he returns and sends it on the second day. For we hold that a person who makes his Eruv with bread on the first day and wants to make an Eruv with bread on the second, he must make his Eruv with the same Eruv itself that he called a name upon from yesterday, but now he is silent. But not with another piece of bread, for he must designate this now the name of Eruv, and he would be like preparing from Yom Tov for Shabbat.

נמצא משתכר בהליכתו – meaning to say, that his walking acquires for him for the day after.

ומשתכר בעירובו – when he eats it (i.e., the bread). But Yom Tov that follows Shabbat, it is not possible like this, which he sends it on the first day and does not eat it and returns and goes there on the second [day] to see if the Eruv awaits the night [at the Sabbath limit], and if he wants, he can eat from it afterwards (i.e., after the Sabbath).

מודים אתם לי שהן שתי קדושות – that you have stated that if the Eruv is consumed on the first day, there is no Eruv on the second, but if there is one level of holiness, it is for him like one long day, and he acquires at twilight that of the first day for both of them, but since they are two separate [days of] holiness, he can make an Eruv also for two directions, but the Rabbis here follow the stringency and there the stringency as we have stated, because they had doubts. But the Halakha is according to Rabbi Eliezer that Shabbat and Yom Tov are two [separate] days of holiness.

מערב אדם שני עירובין. אם היה צריך לילך יום ראשון לכאן ויום שני לכאן, יכול לערב למזרח ולמערב ערב יום הראשון, ואומר עירובי של מזרח יקנה לי היום לצורך מחר, ועירובי של מערב יקנה לי בין השמשות דלמחר לצורך יום שני. דקסבר ר״א שבת ויו״ט לאו כחד יומא אריכא נינהו אלא ב׳ קדושות [הן], ובין השמשות דקמא לדידיה הוא דקני ולא ליום שני:

עירובי בראשון ובשני כבני עירי. כלומר ואם לא היה צריך לילך אלא ביום ראשון, ובשני א״צ לזוז ממקומו ואינו רוצה להפסיד לא אלפים של תחומו מכאן ולא אלפים של תחומו מכאן, יערב עירוב אחד לצד שהוא רוצה לילך בו ביום ראשון, ואומר עירובי זה יקנה לי לצורך מחר, ובשני הריני כבני עירי שלא עירבו. או אם היה צריך לילך בשני ולא בראשון, יאמר עירוב זה יקנה לי בין השמשות של מחר ובראשון אהיה כבני עירי:

או מערב לשני הימים. היינו לרוח אחת דאמרי לעיל. והא תו למה לי. אלא הכי קאמרי ליה רבנן לרבי אליעזר אי אתה מודה ליום אחד דאו מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר, שאינו יכול לומר חצי יום עירובי למזרח וחצי יום עירובי למערב. לשני הימים נמי, דהיינו לשבת ויום טוב, או מערב כמו ליום אחד או אינו מערב כל עיקר. דספיקא להו לרבנן שבת ויום טוב אי כיומא אריכא דמו אי לא, ועבדי הכא לחומרא דאין יכול לערב לשתי רוחות דלמא חדא קדושה היא, והכא לחומרא דאמרי לקמן נאכל בראשון אין עירוב לשני, דלמא שתי קדושות הן ולא כיומא אריכא דמו:

מוליכו. השליח ערב יום טוב שלפני שבת ומחשיך עליו עד שיקנה העירוב:

ונוטל ובא לו. שמא יאבד ושוב אין לו עירוב לשני, כדקתני נאכל עירובו בראשון עירוב לראשון ואין עירוב לשני:

ובשני. חוזר ומוליכו בשני. דקיימא לן המערב בפת בראשון ורוצה לערב בפת בשני צריך שיערב באותו עירוב עצמו שקרא עליו שם מאתמול, ועתה שותק. אבל לא בפת אחרת דבעי למיקרא עליה השתא שם עירוב והוי מכין מיום טוב לשבת:

נמצא משתכר בהליכתו. כלומר קונה לו הליכה ליום מחר:

ומשתכר בעירובו. שאוכלו. ויו״ט אחר השבת דלא אפשר בהכי, מוליכו בראשון ואינו אוכלו וחוזר והולך שם בשני לראות אם קיים העירוב מחשיך עליו, ואם רוצה יאכלנו אחרי כן:

מודים אתם לי שהן שתי קדושות. דאמריתו נאכל עירוב בראשון אין עירוב לשני, ואי חדא קדושה נינהו הוה ליה כחד יומא אריכתא ויקנה בין השמשות של ראשון לשניהם, וכיון דשתי קדושות נינהו יכול לערב נמי לשתי רוחות, ורבנן אזלי הכא לחומרא והכא לחומרא כדאמרן, משום דמספקא להו. והלכה כרבי אליעזר דשבת ויום טוב שתי קדושות הן: