Mishnayos Eduyos Perek 4 Mishnah 2
Change text layout:
עדיות פרק ד׳ משנה ב׳
A beast which was born on a festival all agree that it is permitted; and a chicken which was hatched from the egg all agree that it is forbidden. He who slaughters a wild animal or a bird on a festival Beth Shammai says: he may dig with a pronged tool and cover up [the blood] , but Beth Hillel says: he may not slaughter unless he has had earth made ready. But they agree that if he did slaughter he should dig with a pronged tool and cover up [the blood, and] that the ashes of a stove count as being prepared for the holiday.
בְּהֵמָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהִיא מֻתֶּרֶת. וְאֶפְרוֹחַ שֶׁיָּצָא מִן הַבֵּיצָה, הַכֹּל מוֹדִים שֶׁהוּא אָסוּר. הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן. וּמוֹדִים שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בַּדֶּקֶר וִיכַסֶּה. שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא:
Bartenura
הכל מודים שהיא מותרת. והוא שיודע בעובר שכלו לו חדשיו:
ואפרוח שיצא. הכל מודים שהוא אסור, משום שרץ העוף:
השוחט חיה ועוף. הבא לשחוט חיה ועוף ביום טוב, ימלך בבית דין כיצד יעשה:
בית שמאי אומרים. בית דין מורים לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שיש לו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכסות, שאינו מחוסר כתישה:
דקר. יתד שנועצין בארץ. לשון וידקור את שניהם [במדבר כ״ה]:
שאפר כירה מוכן הוא. לאו אמלתייהו דבית שמאי ובית הלל קאי, אלא מלתא באנפה נפשיה היא. והכי קאמר, ואפר כירה מוכן הוא, ולא שנו אלא שהוסק מערב יום טוב, אבל הוסק ביום טוב, אסור, דליכא למימר מאתמול דעתיה עלויה. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, מותר לכסות בו. איידי דחזי להפוכי בו לצלות בו ביצה, שקיל ליה נמי ומכסה בו:
הכל מודים שהוא מותרת – for it known that the fetus completed its months.
ואפרוח שיצא – everyone admits/agrees that it is prohibited because of the moving creatures of the birds.
השוחט חיה ועוף (this part of the Mishnah is also taught in Tractate Betzah, Chapter 1, Mishnah 2) – who comes to slaughter beasts and fowl on Holy Days and they took counsel in the Jewish court how one might do this.
ב"ש אומרים – The Jewish court teaches him that he may slaughter [the animal] ab initio and dig with a mattock/pronged-tool stuck into the ground that he has while it is still daylight, that is to say, he should from the place where it is stuck and bring up dirt and cover it (i.e., the blood]. And we are speaking of that which is stuck in crushed/loose earth that is suitable for covering which is not lacking crushing/pounding.
דקר – a peg which we stick into the ground; the language of (Numbers 25:8): “[He followed the Israelite into the chamber] and stabbed both of them…”
שאפר כירה מוכן הוא – it does not refer to the matters of the Schools of Shammai and Hillel but rather it is an independent matter of its own and this is how it should be understood: the ashes of the stove may be regarded as set in readiness. And it is not taught that it was heated from the Eve of the Holy Day, but if it was heated on the Holy Day, it is prohibited as we cannot say that from the day before, our mind was upon it. And if it is appropriate to roast an egg in it, for still there are hot ashes/embers, it is permitted to cover it. Since one can turn it over to roast it an egg, we can take it also and cover it.