Mishnayos Chagigah Perek 1 Mishnah 2
Change text layout:
חגיגה פרק א׳ משנה ב׳
Beit Shammai say: The burnt-offering of appearance brought on a pilgrim Festival must be worth at least two silver coins, and the Festival peace-offering must be worth at least one silver ma’a coin. And Beit Hillel say: The burnt-offering of appearance must be worth at least one silver ma’a and the Festival peace-offering at least two silver coins.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה שְׁתֵּי כֶסֶף, וַחֲגִיגָה מָעָה כֶסֶף. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, הָרְאִיָּה מָעָה כֶסֶף, וַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כָסֶף:
Bartenura
הראיה שתי כסף. גדול הבא ליראות צריך להביא עולה, שנאמר (שמות כ״ג) לא יראו פני ריקם, ואינה פחותה משתי מעות כסף, שהם משקל ל״ב גרעיני שעורה מן הכסף הצרוף:
וחגיגה. שלמי חגיגה, שאמרה תורה (שמות י״ב) וחגותם אותו חג לה׳, כלומר הביאו שלמי חגיגה, אין פחותים ממעה כסף. ואע״פ שאין לראיה ולחגיגה שעור, דכתיב (דברים ט״ז) איש כמתנת ידו, חכמים נתנו בהם שעור למטה, שלא יביא פחות מכאן:
הראיה מעה כסף וחגיגה שתי כסף. דשלמים יש בהם לגבוה ולכהנים ולבעלים לפיכך הן מרובין מן העולות שאין בהן אלא לגבוה. וחוץ מעולת ראיה ושלמי חגיגה האמורים במתניתין עוד היו צריכים להביא מין אחר של שלמים, והן נקראים שלמי שמחה, דכתיב (שם כ״ז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת. ושלמי שמחה הללו לא הוזכרו כאן, ולא נתנו חכמים בהם שעור. ונשים חייבות בהן כאנשים, דעל השמחה נצטוו נשים, דכתיב (שם י״ד) ושמחת אתה וביתך:
הראיה שתי כסף – an adult who comes to be seen [in the Temple during the Three Pilgrimage Festivals] must bring a burnt offering, as it states (Exodus 23:15): “and none shall appear before Me empty-handed” (though the same connotation is found in Deuteronomy 16:16 – “…They shall not appear before the LORD empty-handed.”), which is not less than two silver MAOT, which are the weight of thirty-two globules/stones from purified silver.
וחגיגה – festival peace-offerings, as the Torah states (Exodus 12:14): “[This day shall be to you one of remembrance:] you shall celebrate it as a festival to the LORD [throughout the ages]….,” that is to say, they brought festival peace-offerings, none less than a silver M’AH, and even though there is no fixed measure for “appearing” and for the festival offering, as it is written (Deuteronomy 16:17): “But each with his own gift, [according to the blessing that the LORD your God has bestowed upon you],” the Sages gave them a lower fixed measure, that he should not bring less than this.
הראיה מאה כסף וחגיגה שתי כסף – for peace-offerings have in them for God and the Kohanim and their owners, therefore they are more plentiful than burnt-offerings, which lack in them other than for the All-High (God), and except for the burnt-offering of appearance and the festival peace-offerings that are mentioned in our Mishnah, they also had to bring an additional other kind of peace-offering, and they are called peace-offerings of rejoicing, as it is written (Deuteronomy 27:7): “And you shall sacrifice there offerings of well-being and eat them, rejoicing [before the LORD your God].” But the peace-offerings of rejoicing (called “offerings of well-being” in the Torah) are not mentioned here [in the Mishnah]. And the Sages did not give them a particular [required] measure. But women are obligated in them as are men, for as regards “rejoicing,” women were commanded, as is it written (Deuteronomy 14:26): “…And you shall feast there, [in the presence of the LORD your God,] and rejoice with your household.”