Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Chagigah Perek 1 Mishnah 1

חגיגה פרק א׳ משנה א׳


All are obligated on the three pilgrim Festivals in the mitzva of appearance, i.e., to appear in the Temple as well as to sacrifice an offering, except for a deaf-mute, an imbecile, and a minor; and a tumtum, and a hermaphrodite, and women, and slaves who are not emancipated; and the lame, and the blind, and the sick, and the old, and one who is unable to ascend to Jerusalem on his own legs. Who has the status of a minor with regard to this halakha? Any child who is unable to ride on his father’s shoulders and ascend from Jerusalem to the Temple Mount; this is the statement of Beit Shammai. And Beit Hillel say: Any child who is unable to hold his father’s hand and ascend on foot from Jerusalem to the Temple Mount, as it is stated: “Three times [regalim]” (Exodus 23:14). Since the term for feet is raglayim, Beit Hillel infer from here that the obligation to ascend involves the use of one’s legs.

הַכֹּל חַיָּבִין בָּרְאִיָּה, חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְטֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, וְנָשִׁים, וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשֻׁחְרָרִים, הַחִגֵּר, וְהַסּוּמָא, וְהַחוֹלֶה, וְהַזָּקֵן, וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) שָׁלֹשׁ רְגָלִים:


הכל חייבין בראיה – In the commandment (Deuteronomy 16:16): “[Three times a year – on the Feast of Unleavened Bread, on the Feast of Weeks, and on the Feast of Booths – ] all your males shall appear [before the LORD your God in the place that He will choose….],” and one must show one’s self in the Temple courtyard on the Festival, and [the word] הכל/”Everyone” includes someone who is a half-slave and half-a free person, but the Halakha is not like this, since whomever is a half-slave and half-a free person is exempt from appearance in the Temple because of the side of servitude within him. (One could potentially argue that another possibility for a Biblical proof-text could be Exodus 23:17: “Three times a year all your males shall appear before the Sovereign, the LORD, though it lacks the reference to Jerusalem).

חוץ מחרש – and even though he can speak, and even one who is deaf in one ear is exempt, as it is written (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear before the LORD your God [in the place that He will choose…],” and it written after this (verse 12): “[Gather the people….]-that they may hear….,” excluding one who lacks complete hearing. And the person who hears but cannot speak is also exempt as it is written (verse 12): “...[that they may hear] and learn [to revere the LORD your God and to observe faithfully every word of this Teaching].” (NOTE: Rabbinic tradition, as found in the Mishnah of Tractate Terumot, Chapter 1, Mishnah 2, teaches that the deaf-mute individual, of whom the Sages generally spoke in all places, both cannot hear and cannot speak, and the Bartenura commentary on this Mishnah. Also see Chapter 12 of the Mishnah Tractate Yevamot, especially Mishnah four.)

שוטה וקטן – they are not considered having ritual obligations, for they are exempt from all of the commandments. But a minor who can hold his father’s hand and go up from Jerusalem to the Temple Mount, his father is obligated to bring him up in order that he may educate him in the commandments, as the School of Hillel states further on in our Mishnah.

וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין – all of these are excluded from [the word] זכורך/”your males,” (Deuteronomy 16:16) except for one whose sex is unknown, a hermaphrodite and a woman who are not included within [the term] זכורך/”your males.” For any commandment for which women are not obligated [to perform], slaves are also not obligated [to perform]. And further, when it [the Torah] states (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear [before the LORD your God]...” and slaves are not considered part of the Jewish people. (See also Mishnah Bikkurim, Chapter 1, Mishnah 5, regarding the one whose sex is unknown and the hermaphrodite in regard to their exemption from the bringing of First Fruits to the Temple.)

החיגר והחולה ושאינו יכול לעלות ברגליו – from Jerusalem to the Temple courtyard, such as the case when he is celebrating to the extreme. All of these we derive them, following from the fact that it is written (Exodus 23:14): “Three times a year [you shall hold a festival for Me],” they excluded those who are not able to go up to Jerusalem.

והסומא – as it is written (Deuteronomy 31:11): “When all Israel comes to appear…” Just as they come to be seen, so they come to see the Holy Mountain and the House of God’s Divine Presence, which excludes someone who is blind, even in his one eye, for his sight is not complete.

שלש רגלים – who is fit to go up with his feet, the Biblical verse obligates, and since an adult [who cannot go up to Jerusalem due to physical constraints] is exempt from the Torah, the minor is also not one who can be educated.

הכל חייבין בראיה. במצות יראה כל זכורך, שצריך להתראות בעזרה ברגל. והכל לאתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין. ואין כן הלכה. שמי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה מפני צד עבדות שבו:

חוץ מחרש. ואע״פ שהוא מדבר, ואפילו חרש באזנו אחת פטור, דכתיב (דברים ל״א:י״א) בבוא כל ישראל לראות את פני ה׳, וכתיב בתריה למען ישמעו. פרט למי שאין לו שמיעה גמורה. והשומע ואינו מדבר נמי פטור דכתיב ולמען ילמדו:

שוטה וקטן. דלאו בני חיובא נינהו, שהן פטורין מכל המצוות. וקטן שיכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית, אביו חייב להעלותו כדי לחנכו במצוות, כדאמר ב״ה לקמן במתניתין:

וטומטום ואנדרוגינוס, נשים ועבדים שאינן משוחררין. כל הני אמעיטו מזכורך, פרט לטומטום ואנדרוגינוס ונשים שאינן בכלל זכורך. וכל מצוה שאין נשים חייבות בה אין העבדים חייבין בה. ועוד הרי הוא אומר בבוא כל ישראל ליראות, ועבדים לאו בכלל ישראל נינהו:

החיגר והחולה והזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו. מירושלים לעזרה, כגון שהוא מעונג ביותר. כל הני ילפינן להו מדכתיב שלש רגלים, יצאו אלו שאינן יכולין לעלות ברגליהם:

והסומא. דכתיב בבוא כל ישראל ליראות, כשם שהם באים להיראות כך הם באין לראות הר קדשו ובית שכינתו, לאפוקי סומא ואפילו בעינו אחת, שהרי אין ראייתו שלמה:

שלש רגלים. הראוי לעלות ברגליו חייבו הכתוב, וכיון דגדול פטור מן התורה, קטן נמי לאו בר חנוך הוא: