Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Chagigah Perek 1 Mishnah 3

חגיגה פרק א׳ משנה ג׳


Burnt-offerings that one sacrifices on the intermediate days of the Festival must come from non-sacred property, not from sacred property such as second-tithe money. But the peace-offerings may be brought from the second tithe, i.e., from money with which one redeemed second tithe, which is subsequently used to purchase food in Jerusalem. With regard to the Festival peace-offering sacrificed on the first day of the festival of Passover, Beit Shammai say: It must come from non-sacred property, and Beit Hillel say: It may be brought even from the second tithe.

עוֹלוֹת בַּמּוֹעֵד בָּאוֹת מִן הַחֻלִּין, וְהַשְּׁלָמִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִן הַחֻלִּין, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִן הַמַּעֲשֵׂר:


עולות באות מן החולין – Our Mishnah is deficient and should be read as follows: burnt-offerings, offerings made by vow and free-will offerings, during the Intermediate Days of the Festival (i.e., Hol HaMoed) – is comes [from them i.e., burnt-offerings, offerings made by vow and free-will offerings, but on Yom Tov (the “holy day”) itself, they do not come [from them]. But the burnt-offering of “appearance” is brought even on Yom Tov, even though it has indemnity all seven [days], the essence of its commandment is on the first day of Yom Tov, and when it is brought, it does not come from other than non-sacred [animals]. But the peace-offerings of rejoicing come from the [Second] Tithe, meaning, we can bring peace-offerings of rejoicing from the monies of the Second Tithe, since the peace-offerings of rejoicing are not obligatory in a place where there is meat. And behold, there are monies of the Second Tithe to spend in Jerusalem. Therefore, he should purchase with them peace-offerings and consume them, but the Festival offering of the First Day of Yom Tov, is a matter of obligation, even if he has a lot of meat. For anything that is because it is a matter of obligation, it does not come other than from non-sacred [animals] and not from the [Second] Tithe.

בי"ט ראשון של פסח – The same rule applies regarding the First Day of the other Festivals, but for this [purpose] he took “Passover,” since there is [on] the Eve of Passover another Festival offering, when the group united for eating the Passover lamb in company (see Exodus 12:4) is larger m they would bring with them the Festival offering, in order that the Passover [lamb] sacrifice would be eaten after the appetite is satisfied (see Tosefta Pesahim, Chapter 5, Halakha 3), and our Mishnah comes to teach us that the Festival offering (i.e., Hagigah) itself does not come from anything other than non-sacred [animals], but the Festival offering of the fourteenth [of Nisan] comes from the [Second] Tithe.

ובה"א מן המעשר – In the Gemara, an objection is raised: why is this a matter that is obligatory? Since everything that is an obligation, does not come other than from non-sacred [animals]. And it responds that one combines [from two different monetary sources] (see Talmud Hagigah 8a) – that he combines Second Tithe monies with the [monies used to purchase the Festival offering/Pilgrim’s offering for] non-sacred animals and brings it [to the Temple]. If he has [with him] many “consumers” (i.e., people who need to eat), and he does not have sufficient with one animal, he brings one animal for the Festival offering from the non-sacred [animals], and the rest comes from the Second Tithe monies, and even though all of comes [for sacrifice] on the First Day of Yom Tov, the “name” of Hagigah/Festival offering is upon them. Nevertheless, the School of Hillel holds that it is permissible to bring the rest from the [Second] Tithe since he has already fulfilled his religious obligation on the First Day from the non-sacred [animals].

עולות במועד באות מן החולין. מתניתין חסורי מיחסרא והכי קתני, עולות נדרים ונדבות במועד באות, ביו״ט אינן באות, ועולת ראיה באה אפילו ביו״ט, אע״ג דיש לה תשלומין כל ז׳, עיקר מצותה ביו״ט ראשון, וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין. ושלמי שמחה באים מן המעשר, כלומר שיכולין להביא שלמי שמחה ממעות של מעשר שני, דשלמי שמחה אינן חובה במקום שיש בשר, והרי יש לו מעות מעשר שני להוציא בירושלים, הלכך יקנה בהם שלמים ויאכל. אבל חגיגת יום טוב הראשון הוא דבר שבחובה אפילו יש לו בשר הרבה, וכל דבר שהוא משום חובה אינו בא אלא מן החולין ולא מן המעשר:

ביו״ט הראשון של פסח. ה״ה ליו״ט ראשון של שאר רגלים. ולהכי נקט פסח, לפי שיש ערב פסח חגיגה אחרת, כשהיתה חבורת הפסח מרובה היו מביאין עמו חגיגה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע, ואשמועינן מתניתין דחגיגת יו״ט עצמו הוא דאינו באה אלא מן החולין, אבל חגיגת י״ד באה מן המעשר:

ובית הלל אומרים מן המעשר. בגמרא פריך אמאי, דבר שבחובה היא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ומשני בטופל, שמחבר מעשר עם חולין ומביא, אם יש לו אוכלין הרבה ואין לו סיפק בבהמה אחת מביא בהמה אחת לחגיגה מן החולין והשאר ממעות מעשר שני. ואע״פ שכל הבאות ביו״ט ראשון שם חגיגה עליהן, מכל מקום סברי ב״ה דמותר להביא השאר מן המעשר, הואיל וכבר יצא ידי חובתו בראשונה מן החולין: