Mishnayos Zevachim Perek 5 Mishnah 1
Change text layout:
זבחים פרק ה׳ משנה א׳
What is the location of the slaughtering and consumption of offerings? The principle is that with regard to offerings of the most sacred order, their slaughter is in the north of the Temple courtyard. Specifically, with regard to the bull and the goat of Yom Kippur, their slaughter is in the north and the collection of their blood in a service vessel is in the north, and their blood requires sprinkling between the staves of the Ark in the Holy of Holies, and upon the Curtain separating the Sanctuary and Holy of Holies, and on the golden altar. Concerning all those sprinklings, failure to perform even one placement of their blood disqualifies the offering. As to the remainder of the blood, which is left after those sprinklings, a priest would pour it onto the western base of the external altar. But if he did not place the remainder of the blood on the western base, it does not disqualify the offering.
אֵיזֶהוּ מְקוֹמָן שֶׁל זְבָחִים, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שְׁחִיטָתָן בַּצָּפוֹן, וְקִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בַּצָּפוֹן, וְדָמָן טָעוּן הַזָּיָה עַל בֵּין הַבַּדִּים וְעַל הַפָּרֹכֶת וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב. מַתָּנָה אַחַת מֵהֶן מְעַכָּבֶת. שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד מַעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן. אִם לֹא נָתַן, לֹא עִכֵּב:
Bartenura
איזהו מקומן של זבחים, קדשי קדשים. עולות חטאות ואשמות:
שחיטתן בצפון. עולה, בהדיא כתיב בה (שם א׳) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה. חטאת, כתיב בה (שם ו) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת. אשם, כתיב ביה (שם ז) במקום אשר ישחטו את העולה ישחטו את האשם:
שחיטתן בצפון. והא דלא תני הכא וקבול דמן בכלי שרת בצפון, אע״ג דכולהו קבלת דמן בצפון במקום שחיטה, דסמוך לשחיטה כתיב ולקח מדם הפר, אלא, משום דאיכא אשמו של מצורע שהכהן היה מקבל מקצת דמו בכפו, דכתיב (שם י״ד) ולקח הכהן מדם האשם ונתן, מה נתינה בעצמו של כהן, באצבעו, אף לקיחה בעצמו של כהן, משום הכי לא כתב הכא וקבול דמן, שאין קבול דמן שוה. ומשום דלא סגי ליה בלא קבלת כלי, שלאחר שקבל כהן אחד למקצת דם בידו היה כהן אחר מקבל הדם בכלי, משום הכי הדר תני בהדיא אשם מצורע אשם תלוי שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון:
פר ושעיר של יום הכפורים. אע״ג דצפון כעולה הוא דכתיב, הקדים תנא לחטאות ברישא, דאיידי דאתיא מדרשא חביבא ליה. וחטאות פנימיות איידי דנכנס דמן לפני ולפנים חביבא ליה ואקדמינהו לשאר חטאות. ואינהו נמי שחיטתן בצפון דכתיב (שם ד) ושחט את החטאת במקום העולה, וקרא יתירא הוא, דהא כתיב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת, אלא זה בנה אב לכל החטאות שיהו טעונות צפון:
וקבול דמן בכלי שרת. דכתיב בעולת סיני (שמות כ״ד:ו׳) וישם באגנות, וממנו למדו כל הזבחים להיות טעונים כלי:
הזיה על בין הבדים. עומד בין שני בדי ארון ומזה אחת למעלה ושבע למטה כנגד עוביה של כפורת, ולא היו נוגעים בה:
ועל הפרוכת. דכתיב (ויקרא ט״ז:ט״ז) וכן יעשה לאהל מועד:
ועל מזבח הזהב. כדכתיב ויצא אל המזבח. בסדר עבודת יום הכיפורים בפרשת אחרי מות:
מתנה אחת מעכבת. כדאמרן בפרק בית שמאי (זבחים דף ל״ו) דבפר העלם דבר כתיב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו, וקרא יתירא הוא, לעכב שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר. ודרשינן ועשה לפר, זה פר יום הכיפורים, דבדידיה נמי מתנה אחת מעכבת כמו פר העלם דבר:
שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי. כדכתיב (ויקרא ד׳:ז׳) אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד, ואוהל מועד למערבו של מזבח החיצון היה:
אם לא נתן. שירי הדם ליסוד, לא עכב הכפרה. דבתר הזאות ומתן דמים לפנים כתיב (שם י״ו) וכלה מכפר את הקדש, דמשמע שכבר שלמו כל הכפרות כולן:
איזהו מקומן של זבחים קדשי קדשים – burnt offerings, sin offerings and guilt offerings.
שחיטתן בצפון – a burnt offering is explicitly written regarding it (Leviticus 1:11 though the verse is not exactly the same as the one suggested by the commentary "ושחט אתו" vs. "ושחט אותה"): “It shall be slaughtered before the LORD on the north side of the altar.” The sin offering – it is written concerning it (Leviticus 6:18): “the sin offering shall be slaughtered before the LORD, at the spot where the burnt offering is slaughtered.” The Guilt offering, it is written concerning it (Leviticus 7:2): “The guilt offering shall be slaughtered at the spot where the burnt offering is slaughtered.”
שחיטתן בצפון – for it did not teach here, “and the receipt of its blood [in the vessels dedicated to the Temple service] in the north, even though in all of them, the receipt of their blood is in the north at the place of slaughtering. But because there is the guilt offering of the leper that the Kohen would receive part of his blood in his palm as it is written (Leviticus 14:14): “The priest shall take some of the blood of the guilt offering, and the priest shall put it [on the ridge of the right ear of him who is being cleansed, and on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot].” Just as the putting by the Kohen himself with his finger, even the taking of by the Kohen on his own. Because of this, it (i.e., the
Mishnah) did not write [concerning] the receipt of the blood, because the receiving of the blood is not equivalent.
פר ושעיר של יום הכפורים – even though it is written [in the Torah] regarding a burnt-offering [that is offered (after being slaughtered) in the north, the Tanna/teacher [of the Mishnah] advanced that of sin-offerings in the first clause [of the Mishnah], since it comes from an exposition [of the Biblical text], it is more beloved to him. But innermost sin-offerings since one brings their blood in the innermost Holy of Holies, it is beloved to him, and they advance them to the rest of the sin-offerings. But they also, their slaughtering is in the north, as it is written (Leviticus 4:29): “And the purification offering shall be slaughtered at the place of the burnt offering,” but it is an additional verse, for behold it is written (Leviticus 6:18): “the purification offering shall be slaughtered before the LORD at the spot where the burnt offering is slaughter,” but that is the creation of a class,( i.e., a conclusion, by analogy, from a case explicitly stated in Biblical law on all similar cases not specified in detail) for all the sin-offerings that they will be required in the north.
וקבול דמן בכלי שרת (in vessels dedicated to the Temple service) – as it is written in the burnt offering of Sinai (Exodus 24:6): “[Moses took on part of the blood] and pu it in basins, [and he other part of the blood he dashed against the altar.],’ and from it, we learned that all of the sacrifices require a utensil.
הזיה על בין הבדין – he stands between the two bars projecting from the Ark and sprinkles once above and seven [times] below corresponding to the thickness of the cover of the Holy Ark, and they would not touch it.
ועל הפרוכת – as it is written (Leviticus 16:16): “and he shall do the same for the Tent of Meeting,”[which abides with them in the midst of their impurity].”
ועל מזבח הזהב – as it is written (Leviticus 16:18): “he shall go out to the altar [that is before the LORD and purge it].” In the Order of the Divine Service of Yom Kippur in the Torah portion of Ahare Mot.
מתנה אחת מעכבת – as we have stated in the chapter “Bet Shammai” (Chapter 4 of Tractate Zevakhim) [36b], that regarding the bull offered for an unwitting communal sin, it is written (Leviticus 4:20): “He shall do with this bull just as is done with then [priest’s] bull of purification offering; he shall do the same with it,” and it is an extraneous Biblical verse, which [if improperly done] impairs, if he is missing one of the gifts, he did not attain atonement. And we expound upon (Leviticus 4:20): “He shall do with this bull” – this is the bull of Yom Kippur, and with it also, one gift impairs, like the bull offered for an unwitting communal sin.
אם לא נתן – the remnants of the blood to the base of the [golden] altar, he did not impair atonement, for after the sprinkling and giving of the blood in the Holy of Holies, it is written (Leviticus 16:20): “When he has finished purging the Shrine,” which implies that they had already completed all of the atonements entirely.