Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Yoma Perek 8 Mishnah 6

יומא פרק ח׳ משנה ו׳


In the case of one who is seized with the life-threatening illness bulmos, causing him unbearable hunger pangs and impaired vision, one may feed him even impure foods on Yom Kippur or any other day until his eyes recover, as the return of his sight indicates that he is recovering. In the case of one whom a mad dog bit, one may not feed him from the lobe of the dog’s liver. This was thought to be a remedy for the bite, but the Rabbis deem it ineffective. And Rabbi Matya ben Ḥarash permits feeding it to him, as he deems it effective. And furthermore, Rabbi Matya ben Ḥarash said: With regard to one who suffers pain in his throat, one may place medicine inside his mouth on Shabbat, although administering a remedy is prohibited on Shabbat. This is because there is uncertainty whether or not it is a life-threatening situation for him, as it is difficult to ascertain the severity of internal pain. And a case of uncertainty concerning a life-threatening situation overrides Shabbat.

מִי שֶׁאֲחָזוֹ בֻלְמוּס, מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ דְבָרִים טְמֵאִים, עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָיו. מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה, אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ, וְרַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא בֶן חָרָשׁ, הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ, מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹךְ פִּיו בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת, וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת:


בולמוס – an illness that grabs hold on account of hunger and is in danger of dying, and when his appearance returns, it is clearly known that he has recovered.

כלב שוטה – an evil spirit rests upon him (i.e., the dog), and these are its sign: mouth is open, spittle drips, its ears are lacerated and its tail lies between its legs and it walks on the sides of the public thoroughfare, and there are those who say that it even barks and yet its voice is not heard.

אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו – But even though the doctors that engaged in medicine, this is not complete medicine to permit him the prohibition of an impure/unclean animal through this.

ור' מתיא בן חרש מתיר – holds that it is complete healing. But the Halakha is not according to Rabbi Matyah ben Harash.

החושש בשיניו – that the skin of the palate begins to be consumed and from there it goes to the plate and to the throat.

מטילין לו סם – the root of grass for medicinal purposes.

וכל ספק נפשות דוחה את השבת – [the word] “all” includes when it becomes obvious to us that he will not die on this Shabbat, but there is a doubt if they won’t do [something] for him today, lest he die on the next Shabbat, and just as they estimate for him to drink this drug/medication for eight days and the first day is Shabbat. You might have thought to delay it until the evening in order that it would not occur on two Sabbaths; it comes to tell us that this is not the case.

בולמוס. חולי האוחז מחמת רעבון ומסוכן למות, וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:

כלב שוטה. רוח רעה שורה עליו. וסימנים שלו, פיו פתוח רירו נוטף אזניו סרוחות וזנבו מונחת לו בין ירכותיו ומהלך על צדי רשות הרבים, ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע:

אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ואע״פ שנהגו הרופאים ברפואה זו אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה על כך:

ור׳ מתיא בן חרש מתיר. קסבר רפואה גמורה היא. ואין הלכה כר׳ מתיא בן חרש:

החושש בשניו. שמתחיל בשר החניכים להתאכל ומשם הולך לחיך ולגרון:

מטילין לו סם. שורש עשב לרפואה:

וכל ספק נפשות דוחה את השבת. כל, לאתויי כגון דפשיטא לן דבשבת זו לא ימות, אלא ספק שאם לא יעשו לו היום, שמא ימות לשבת הבאה. וכגון דאמדוהו לשתות סם זה לתמניא יומי, ויומא קמא שבתא, מהו דתימא לעכבינהו עד לאורתא כי היכי דלא ניחול עליה תרי שבתא, קמ״ל: