Mishnayos Temurah Perek 5 Mishnah 3
Change text layout:
תמורה פרק ה׳ משנה ג׳
One who says: The offspring of this non-sacred animal is a burnt offering and the animal itself is a peace offering, his statement stands, i.e., is effective. If he says: The animal itself is a peace offering and its offspring is a burnt offering, then since consecration of the mother preceded consecration of the offspring, it is the offspring of a peace offering, whose halakhic status is that of a peace offering; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yosei said: If that was his intent from the outset, to designate the offspring as a burnt offering when he designated the mother as a peace offering, then since it is impossible to call it by two designations simultaneously, his statement stands, and the mother is a peace offering and the offspring a burnt offering. And if it was only after he said: This animal is hereby a peace offering, that he reconsidered and said: Its offspring is a burnt offering, that offspring is a peace offering, as before he reconsidered, the offspring had already assumed the status of the offspring of a peace offering.
הָאוֹמֵר, וְלָדָהּ שֶׁל זוֹ עוֹלָה וְהִיא שְׁלָמִים, דְּבָרָיו קַיָּמִים. הִיא שְׁלָמִים וּוְלָדָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם לְכֵן נִתְכַּוֵּן מִתְּחִלָּה, הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לִקְרוֹת שְׁנֵי שֵׁמוֹת כְּאַחַת, דְּבָרָיו קַיָּמִים. וְאִם מִשֶּׁאָמַר הֲרֵי זוֹ שְׁלָמִים, נִמְלַךְ וְאָמַר וְלָדָהּ עוֹלָה, הֲרֵי זוֹ וְלַד שְׁלָמִים:
Bartenura
האומר. על ולדה של בהמה מעוברת:
ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין. שהרי קדושת הולד קדמה. אבל אמר היא שלמים ברישא, לה ולכל דאית בה אקדשה, והוי כמקדיש שתי בהמות לשלמים, וכי הדר ואמר ולדה עולה, הוי הולד שלמים. והכא לא שייך למימר בהוייתן ובמעי אמן, דכי אמרינן בהוייתן ולא במעי אמן, הני מילי בהקדישה ולבסוף נתעברה, דאיהו לא אתפסיה לעובר שום קדושה, אלא מקדושת אמיה קא קדיש. אבל במקדיש מעוברת, חשיב עובר לקבולי קדושה. ור׳ מאיר אית ליה תפוס לשון ראשון:
אם לכך נתכוין מתחלה כשאמר היא שלמים לא נתכוין לולדה:
הואיל ואי אפשר לקרות שני שמות כאחת. שאין הפה יכול לדבר שני דברים כאחת:
דבריו קיימין. דאף בגמר דבריו אדם נתפס:
נמלך ואמר ולדה עולה. אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור ואמר ולדה עולה, לא אמר כלום, הואיל ובשעה שהקדיש אמו לשלמים לא נתכוין שיהיה הולד עולה. משום דקיימא לן כל תוך כדי דבור כדבור דמי, חוץ ממקדיש ומימר ומגדף ועובד עבודה זרה ומקדש ומגרש, דהנך ששה אין החזרה מועלת בהן אע״פ שחזר בו תוך כדי דבור. והלכה כר׳ יוסי:
האומר – on the offspring of a pregnant animal.
ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימין – for the holiness of the offspring takes precedence. But if he said in the first clause [of the Mishnah] that it is a peace-offering, she and that which she has in her is sanctified, and it is like one is sanctifying two animals for peace offerings, for if he retracted and stated that her offspring is a burnt-offering, the offspring is a peace-offspring. But here, it does not belong to state that while they are in the belly of their mother, for when we state that they exist and they are not in the belly of their mother, these words apply when it was sanctified [first] and at the end she became pregnant, for he did not deposit to the fetus any holiness, but rather it is sanctified from the holiness of its mother. But when one sanctifies a pregnant woman, it is considered that the fetus receives the holiness. But Rabbi Meir holds (see Tractate Temurah, Chapter 3, Mishnah 1) that the first language takes hold.
אם לכך נתכוין מתחלה – when he said that she (i.e., the mother) is a peace-offering, he did not intend [to speak] about her offspring.
הואיל ואי אשפר לקרות שני שמות כאחת – the mouth is unable to say two things at the same time.
דבריו קיימין – that even at the conclusion of his words, the person is made responsible.
נמלך ואמר ולדה עולה – even though he retracted in as much time as is needed for an utterance and he stated that her offspring is a burnt-offering, he didn’t say anything, for since that at the time when he dedicated its mother as a peace-offering, he didn’t intend that the offspring would be a burnt-offering. Because we establish that every time as is needed for an utterance is like something spoken, except from one who dedicates and commands and blasphemes and worships idolatry and betroths and divorces, for these six [things] no retraction has any effect in them, even though he retracted in as much time as is needed for an utterance. And the Halakha is according to Rabbi Yossi.