Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Taharos Perek 4 Mishnah 5

טהרות פרק ד׳ משנה ה׳


On account of six doubtful cases of uncleanness terumah is burned: On account of the doubt of a bet ha-peras [grave area], On account of earth about which there is doubt whether it came from the land of the gentiles, On account of a doubt about the garments of an ‘am ha-arez; On account of a doubt about found vessels found by chance; On account of found spit, On account of a doubt about human urine that was near the urine of a beast. On account of a certainty of having touched these which causes the doubtful uncleanness, terumah is burned. Rabbi Yose says: also on account of their doubtful contact in a private domain; But the sages say: in a private domain the terumah is only held in suspense and in a public domain it is deemed clean.

עַל שִׁשָּׁה סְפֵקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. עַל סְפֵק בֵּית הַפְּרָס, וְעַל סְפֵק עָפָר הַבָּא מֵאֶרֶץ הָעַמִּים, עַל סְפֵק בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, עַל סְפֵק כֵּלִים הַנִּמְצָאִין, עַל סְפֵק הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִין, עַל סְפֵק מֵי רַגְלֵי אָדָם שֶׁהֵן כְּנֶגֶד מֵי רַגְלֵי בְהֵמָה. עַל וַדַּאי מַגָּעָן שֶׁהוּא סְפֵק טֻמְאָתָן, שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל סְפֵק מַגָּעָן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, תּוֹלִין. וּבִרְשׁוּת הָרַבִּים, טָהוֹר:


על ספק בית הפרס - heave offering/priest’s due that entered into an area in which uncertainty exists concerning the location of a grave or a corpse, that this is a field in which a grave was plowed up and it is doubtful if there within a bone a barley-corn’s bulk from the corpse.

ועל ספק עפר הבא מארץ העמים – that dust that comes from the lands of the nations, we have doubts regarding the mass of earth from a grave containing parts of a decayed human body. And it is taught concerning the land of the nations/ארץ העמים and the area in which uncertainty exists concerning the location of a grave or a corpse/בית הפרס, they (i.e., the Rabbis) decreed that they would defile through contact and through lifting.

ועל ספיקן של בגדי עם הארץ – for regarding all of them we are in doubt if his menstruating wife sat upon them.

ועל ספק כלים הנמצאים – for we don’t know if they are ritually impure.

ועל ספק רוקין – for perhaps they are of a person with gonorrhea or a woman with flux, or that of a menstruating woman or someone who just gave birth.

מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה – it teaches us a noteworthy point, and we don’t say that since these (i.e. urine) are from beasts, those also are from beasts, and even though there are two doubts (i.e., a compound uncertainty) for a leniency, the doubt regarding beasts [and] the doubt regarding a human being, and even if you can assume that [both] are from a human being, perhaps, the person is pure. And Maimonides explains through reference to the Tosefta (see Tractate Makhshirin, Chapter 3, Halakha 13 and Tractate Taharot, Chapter 5, Halakha 2), as for example, that the urine of a ritually impure man was mixed with the urine of a beast in equal measure, and this is nearby the urine of cattle, and we have a doubt if the appearance of the human urine was nullified and that all of them are ritually pure, or that they weren’t nullified and all of them are ritually impure.

על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן (because of certainly touching them which is a manner of doubt in respect to their [imparting] uncleanness)- he knows with certainty that priest’s due/heave offering came in contact with them, but he doesn’t know if they are ritually impure or not, as we have explained the doubt in all of them.

וחכמים אומרים ברשות היחיד תולין – on the doubt of their contact, and we don’t burn them because it is a compound uncertainty which is ruled as a leniency, there is a doubt whether it touched and there is a doubt whether it did not touch, and even if you can assume that it came in contact, there is doubt of whether they are ritually impure or ritually pure. But the Halakha is not according to Rabbi Yossi who stated that on doubt of their contact we burn them [in the private domain].

על מפק בית הפרס. כגון תרומה שנכנסה לבית הפרס, דהוא שדה שנחרש בה קבר וספק אם יש בה עצם כשעורה מן המת:

ועל ספק עפר הבא מארץ העמים. דכל עפר הבא מארץ העמים מספקינן ליה ברקב של מת. ושני אלה ארץ העמים ובית הפרס גזרו בהם שיהיו מטמאים במגע ובמשא:

ועל ספיקן של בגדי עם הארץ. דכולהו מספקא לן אם ישבה עליהן אשתו נדה:

ועל ספק כלים הנמצאים. דלא ידעינן אם טמאים הן:

ועל ספק רוקין. דשמא של זב וזבה הן, או דנדה ויולדת:

מי רגלי אדם שהן כנגד מי רגלי בהמה. רבותא קמשמע לן, דלא אמרינן מדהני דבהמה הני נמי דבהמה, ואע״ג דאיכא תרי ספיקי לקולא, ספק דבהמה ספק דאדם, ואפילו אם תמצי לומר דאדם, שמא דאדם טהור. ורמב״ם פירש על פי התוספתא, כגון שנתערבו מי רגלי אדם טמא עם מי [רגלי] בהמה חצי בחצי בשוה, וזהו שכנגד מי רגלי בהמה, ומספקא לן אם בטלו מראיהן של מי רגלי אדם ויהיו כולן טהורין, או לא בטלו ויהיו כולן טמאין:

על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן. יודע ודאי שנגעה בהן תרומה, אבל אינו יודע אם הן טמאים או לאו, כדפרשינא ספיקא דכולהו:

וחכמים אומרים ברשות היחיד תולין. על ספק מגען. ולא שורפים משום דהוי ספק ספיקא לקולא, ספק נגע ספק לא נגע, ואפילו אם תמצי לומר נגע, ספק טמאים ספק טהורים. ואין הלכה כר׳ יוסי דאמר על ספק מגען שורפין: