Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Taharos Perek 1 Mishnah 3

טהרות פרק א׳ משנה ג׳


The carrion of an unclean bird requires intention; and it must be rendered susceptible; It conveys food uncleanness if its minimum bulk is that of an egg; The consumption of a half of half a loaf's bulk of it renders one's person unfit to eat terumah; There is no rule that an olive's worth defiles in the gullet; He who eats of it need not wait for sunset; No guilt is incurred on account of it for entering the sanctuary; But on account of it terumah must be burnt. He who eats a limb of it while it is alive is not subject to the penalty of forty stripes; Slaughtering it does not render it fit. The large feathers and the down contract uncleanness and convey uncleanness and combine with the flesh to constitute the prescribed minimum. The beak and the claws contract uncleanness and convey uncleanness and combine [with the flesh to make up the prescribed minimum].

נִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה וְהֶכְשֵׁר, וּמְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין בְּכַבֵּיצָה, וְכַחֲצִי פְרָס לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה, וְאֵין בָּהּ כַּזַּיִת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וְהָאוֹכְלָהּ אֵין טָעוּן הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ. אֲבָל שׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה, וְהָאוֹכֵל אֵבָר מִן הַחַי מִמֶּנָּה אֵינוֹ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וְאֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרְתָּהּ. הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה, מִטַּמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת. הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם, מִטַּמְּאִין וּמְטַמְּאִים וּמִצְטָרְפִין:


נבלת עוף טמא – that its end is not to defile a stringent defilement/uncleanness which does not defile humans and garments.

צריכה מחשבה – that he will intend to eat/consume it.

והכשר (and preparation)– of water or the rest of the liquids [for susceptibility to defilement], and afterwards it will come in contact with a creeping animal.

לפסול את הגויה (to render the body unfit) – if it had been defiled, and he ate from half a loaf’s bulk, which is an egg and a half [of an egg], his (i.e., that of a Kohen) body is made unfit to eat heave-offering until he immerses [in a Mikveh].

ואין בה כזית בבית הבליעה – as it is written (Leviticus 22:8): “He shall not eat anything that died or was torn by beasts.” He whose prohibition is because of the food of a carrion defiles through eating in the esophagus, excluding this whose prohibition is not because of eating carrion but rather because of eating anything that is impure/

והאוכלה אין טעון הערב שמש – the person who consumes half of a loaf of it after it was defiled, for he invalidates the body to eat heave-offering, if he immersed [in a Mikveh] after he consumed it, he is permitted [to consume] heave-offering immediately, and does not require [the arrival of] a sunset.

ואין חייבין עליה על ביאת מקדש – if he ate one-half a loaf of carrion of an impure bird and entered into the Sanctuary, it is defilement of the Rabbis, and even though that burn heave-offering upon it.

והאוכל אבר מן החי ממנה סופג את הארבעים – and even though that eat an olive’s bulk whether it is flesh or sinews and bones, for now even according to the one who holds that [eating] the limb of a living animal requires an olive’s bulk for eating is written regarding it, here there is an olive’s bulk, nevertheless, he does not receive forty (really, thirty-nine) lashes. But because of something impure, he is not obligated, for there isn’t an olive’s bulk of flesh.

ואין שחיטתה מטהרתה (for slaughtering it does not render it clean) – for eating. For a son of Noah who is permitted [to consume] an impure bird but is prohibited from [consuming] the limb of a living animal, but if he slaughtered it and it is moves convulsively/kicks, his slaughtering of it does not purify it for eating until it dies. Even though that with a clean [animal] even it is convulses, the slaughter is permitted for a son of Noah, in consequence of that it would be fit for an Israelite (i.e., the legal status required for its legitimacy might have easily been obtained). And this is how our Mishnah is explained at the end of the chapter, “The Sciatic Nerve”/גיד הנשה (see Talmud Tractate Hullin 102a).

נבלת עוף טמא. שאין סופה לטמא טומאה חמורה, שאינה מטמאה אדם ובגדים.

צריכה מחשבה. שיחשוב עליה לאכילה,

והכשר מים או שאר משקין, ואח״כ תגע בשרץ:

לפסול את הגויה. אם נטמאת ואכל ממנה חצי פרס שהיא ביצה ומחצה, נפסל גופו לאכול בתרומה עד שיטבול:

ואין בה כזית בבית הבליעה. דכתיב (שם כ״ב) נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה, מי שאיסורו משום אוכל נבילה מטמא באכילה בבית הבליעה, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל דבר טמא:

והאוכלה אין טעון הערב שמש. האוכל חצי פרס ממנה לאחר שנטמאת, שהוא פוסל את הגויה לאכול בתרומה, אם טבל לאחר שאכלה מותר בתרומה מיד ואין טעון הערב שמש:

ואין חייבים עליה על ביאת מקדש. אם אכל חצי פרס נבלת עוף טמא ונכנס למקדש. דטומאה דרבנן היא, אע״ג דשורפין עליה תרומה:

והאוכל אבר מן החי ממנה אינו סופג את הארבעים. ואע״ג דאוכל כזית בין בשר וגידים ועצמות, דהשתא אפילו למ״ד אבר מן החי צריך כזית דאכילה כתיב ביה, הכא איכא כזית, אפ״ה אינו סופג את הארבעים. ומשום טמא לא מיחייב, דליכא כזית בשר:

ואין שחיטתה מטהרתה. באכילה, לבן נח שמותר בעוף טמא ואסור באבר מן החי, ואם שחטה והיא מפרכסת לא טיהרתה שחיטתה באכילה עד שתמות. אע״ג דבטהורה אפילו מפרכסת מתרת השחיטה לבן נח מיגו דמכשרה לישראל. והכי מיפרשה מתניתין בשלהי פרק גיד הנשה: