Mishnayos Shekalim Perek 7 Mishnah 7
Change text layout:
שקלים פרק ז׳ משנה ז׳
The fourth ordinance was about the salt in the Temple that was designated for salting the offerings, and the fifth was about the wood that was used for the burning of the offerings. These ordinances decreed that the priests may use them also to prepare the meat of the offerings that they eat. And the sixth ordinance concerned the red heifer: that deriving benefit from its ashes is not considered misusing consecrated property. And the seventh ordinance was about disqualified pairs of bird-offerings: It ruled that their replacements should come from public funds. Rabbi Yosei disagreed and says: The expense does not fall upon the public, but rather upon whoever supplies all the pairs of bird-offerings to the Temple; he must also supply, at no additional charge, the replacements for the disqualified birds.
עַל הַמֶּלַח וְעַל הָעֵצִים שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִים בָּהֶן, וְעַל הַפָּרָה שֶׁלֹּא יְהוּ מוֹעֲלִין בְּאֶפְרָהּ, וְעַל הַקִּנִּין הַפְּסוּלוֹת שֶׁיְּהוּ בָאוֹת מִשֶּׁל צִבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַמְסַפֵּק אֶת הַקִּנִּין, מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת:
Bartenura
שיהיו הכהנים נאותים בהן. דוקא לאכילת הקרבנות. אבל לאכילת חולין, אפילו למלוח חולין הנאכלין בעזרה עם הקרבנות כדי שיהו הקרבנות נאכלים על השובע, אין נאותים בהן:
שלא יהיו מועלין באפרה. דמן התורה אין מועלין באפרה, דכתיב (במדבר י״ט) חטאת היא, בה מועלין ואין מועלין באפרה. כיון דחזו דקא מזלזלי בה גזרו באפרה מעילה. כיון דחזו דקא פרשי [מאפר] הזאות, אוקמוה אדאורייתא:
ועל הקינין הפסולות. המחוייבין קינין מביאין מעות ונותנים לשופר, ובית דין לוקחין המעות וקונים בהן קינין, והבעלים הולכים להם וסומכים על בית דין שיקריבו קיניהן, ואם פרחו הקינין או נמצאו פסולים תנאי בית דין הוא שיקחו אחרים מדמי הלשכה ומקנים אותם לבעלים ויוצאין בהן ידי חובתן:
רבי יוסי אומר. אותו שהוא רגיל לספק את הקינין שפסק דמים עם הגזברים למכור להם כל הקינין הצריכים, הוא חייב להחליף כל שימצא בהן פסול, כדתנן לעיל פרק התרומה. אינו מקבל מעותיו עד שיהיה המזבח מרצה, ואם החמיץ היין או התליע הסולת מחזירין אותו למוכר, כך אם נפסל העוף אחר לקיחתו מחזירו לו, והוא מחזיר את הדמים. והלכה כר״י, דהכי אמרינן בירושלמי תנאי בית דין הוא המספק את הקינין מספק את האובדות ואת הפסולות:
שיהיו הכהנים נאותין בהן – specifically regarding the consuming of the sacrifices. But, regarding the eating of non-holy things, even the salting of non-holy things that are eaten in the Temple courtyard with the sacrifices in order that the sacrifices would be eaten with satiation, they don’t enjoy them (i.e., the salt and the wood).
שלא היו מועלין באפרה – for from the Torah, they cannot commit religious sacrilege with its ashes, as it is written (Numbers 19:9): “[A man who is clean shall gather up the ashes of the ow and deposit them outside the camp in a clean place, to be kept for water of lustration for the Israelite community.] It is for cleansing.” Through it they commit religious sacrilege but they don’t commit religious sacrilege through its ashes, but since they saw that they were despising it, they decreed that through its ashes is religious sacrilege because they saw that they separated themselves from the doubt of sprinklings, they established it as from the Torah.
ועל הקינין הפסולות – those obligated for bird-offerings they bring the money and place it into shofar-shaped chest and the Jewish court takes the money and purchases with them the bird-offerings and the owners go to them and rely upon the Jewish court that they will offer their bird-offerings but if the birds flew off or were found to be invalid, it is a condition of the Jewish court that they would take others from the monies of the chamber and give possession to the owners and fulfill through the their religious obligation.
רבי יוסי אומר – the one who regularly supplied the bird-offerings who fixed the price with the treasurers to sell them all the bird sacrifices that are needed, he is obligated to exchange all that is found in them something invalid, as is taught in the Mishnah (nine) above in the chapter “The Sacred Contributions”/"התרומה", he doesn’t receive his funds until the Altar is satisfied. But if the wine fermented or the fine flour became wormy, they return it to him and he returns the money, and the Halakha is according to Rabbi Yosi, for this is what we say in the Jerusalem Talmud that it is a condition of the Jewish court that whomever supplies the bird offerings supplies that which becomes lost or that is invalid.