Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Shabbos Perek 23 Mishnah 2

שבת פרק כ"ג משנה ב׳


One may count his guests who are coming to his meal and his appetizers, as long as he does so from memory; but one may not read them from a written list, the reason for which will be explained in the Gemara. A person may draw lots with his children and family members at the table on Shabbat, in order to determine who will receive which portion, as long as he does not intend to set a large portion against a small portion in such a lottery. Rather, the portions must be of equal size. And one may cast lots among the priests for sanctified foods on a Festival, but not for the specific portions.

מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא. וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת:


פרפרותיו – kinds of dainties/sweets.

אבל לא מן הכתב – if he wrote it from the Eve of the Sabbath (i.e., Friday): “so-and-so are guests” so that he would not forget, he should not read from the same document on the Sabbath, as a preventive measure lest he erase it; alternatively, lest he read private (not Hebrew) documents for it is prohibited to read anything on Shabbat other than the Written Torah and the Oral Torah, but other things or works of scholars that are not from the words of the prophets or their commentaries are forbidden (see Tractate Shabbat 149a).

עם בניו ועם בני ביתו – for they are dependent upon his table for there is no legal objection, but with others one cannot [do so], for members of the group that are strict with each other for they do not pardon and do not renounce each other, violate this because of the measurement and the weight and the number because they loan and collect and the Rabbis decreed on this lest they write it down.

ובלבד שלא יתכוין וכו' – Our Mishnah is deficient, and should be read as follows: a person may conduct a lottery with his children and with the members of his household [dependent] upon his table and even a large portion corresponding to a small portion and specifically with his children and the members of his household, but not with others, provided that he does not intend to make a large portion correspond with a small portion, which is forbidden even on weekdays because dice-playing is theft and collateral security with the condition of forfeiture beyond the amount to be secured does not purchase/gives no title and this is a collateral security with the condition of forfeiture beyond the amount to be secured that is dependent upon the lottery if the lottery will fall to him on the large portion, he will be worthy of it, and therefore, he has left himself in doubt even for a lottery for a small portion through doubt , for had he known from the outset that this would be the case, he would not have accepted it.

חלשים – lotteries such as (Isaiah 14:12): “A vanquisher of nations.”

על הקדשים ביום טוב – that were slaughtered on Yom Tov/the Festival Day to distribute/divide them among the Kohanim.

אבל לא על המנות – on yesterday’s Holy Things.

פרפרותיו. מיני מעדנים:

אבל לא מן הכתב. אם כתב מערב שבת כך וכך אורחים כדי שלא ישכחם, לא יקרא באותו כתב בשבת, גזירה שמא ימחוק. א״נ שמא יקרא בשטרי הדיוטות, ואין מותר לקרות בשבת אלא בתורה שבכתב, ובתורה שבעל פה לאחר שכתבוה, ובפירושיהן, אבל בשאר דברים או בספרי חכמות, שאינו מדברי נבואה או מפירושיהן, אסורים:

מפיס. מטיל גורל לחלק למי יגיע כל מנה ומנה:

עם בניו ועם בני ביתו. שהן סמוכים על שולחנו שאין כאן קפידא. אבל עם אחר לא, דבני חבורה המקפידים זה על זה שאינן מוחלין ואינן מוותרים זה לזה עוברים משום מדה ומשום משקל ומשום מניין ומשום לווין ופורעין דגזרו בהו רבנן שמא יכתבו:

ובלבד שלא יתכוין וכו׳ מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, מפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו על השלחן, ואפילו מנה גדולה כנגד מנה קטנה, ודוקא עם בניו ועם בני ביתו אבל עם אחר לא, ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה, ואז הוא דביו״ט אסור ובחול שרי, אבל אם נתכוין לעשות מנה גדולה כנגד מנה קטנה אפילו בחול אסור משום קוביא, דגזל הוא ואסמכתא לא קניא, והאי אסמכתא היא דסמיך על הגורל אם יפול לו הגורל על המנה הגדולה יזכה בה, ולפיכך תלה עצמו אף לגורל הקטנה על הספק, ואילו ידע מתחילה שכן, לא היה מתרצה:

חלשים. גורלות, כמו חולש על גוים (בישעיה י״ד י״ב):

על הקדשים ביו״ט. שנשחטו בי״ט, לחלק אותם בין הכהנים.

אבל לא על המנות. של קדשים של אתמול: