Mishnah.org Logo
Perek 2

Mishnayos Shabbos Perek 2 Mishnah 4

שבת פרק ב׳ משנה ד׳

4
The fundamental dispute in this mishna is with regard to the determination whether or not indirect acts of kindling and extinguishing fall within the parameters of the prohibition on Shabbat. The Rabbis said: A person may not pierce a hole in an eggshell and fill it with oil, and place it over the mouth of a lamp so that the egg will drip additional oil into the lamp and thereby extend the time that it burns. And this is the ruling even if it is not an actual egg but an earthenware vessel. And Rabbi Yehuda permits doing so. However, if the craftsman, who crafts ceramic vessels, attached the egg to the lamp from the outset, one is permitted to fill it with oil because it constitutes a single, large vessel. The Rabbis decreed that a person may not fill a bowl with oil, and place it beside the lamp, and place the unlit head of the wick into the bowl so that it draws additional oil from the bowl and thereby extend the time that the lamp burns. And Rabbi Yehuda permits doing so.
לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר:
ד׳

שפופרת של ביצה – the upper hard shell that the egg is lying within.

בשביל שתהא מנטפת – drop by drop into the candle and the reason is a decree lest he be supplied from it and since he set it aside for the candle, he is liable because of [the prohibition] of extinguishing.

שפופרת של ביצה. הקליפה הקשה העליונה שהביצה מונחת בתוכה:

בשביל שתהא מנטפת. טפה טפה לתוך הנר, וטעמא גזירה שמא יסתפק ממנו, וכיון שהקצהו לנר חייב משום מכבה:

ואפילו היא של חרס. דמאיס, אפילו הכי גזרינן, שכיון שאין הפתילה הדולקת בתוך הכלי שיש בו השמן, אתי לאסתפוקי מיניה, דסבר אין כאן משום מכבה:

ורבי יהודה מתיר. דלא גזר דילמא אתי לאסתפוקי מיניה, שהרי הוא רואה השמן נוטף על הפתילה שתחתיו:

אם חברה היוצר מתחלה כו׳ והוא הדין אם חברה בעל הבית בסיד או בחרסית מערב שבת ליכא למיחש, דמשום איסורא דשבת בדיל מיניה:

ויתן ראש הפתילה. שהוא יוצא מן הצד לשאוב השמן ונמשך דרך הפתילה לראש הדולק. ואשמעינן מתניתין פלוגתא דר״י ורבנן בשפופרת של ביצה, ובחרס, ובקערה. דאי אשמעינן שפופרת של ביצה בהא קאמרי רבנן, דכיון דלא מאיסא אתי לאסתפוקי מינה, אבל של חרס דמאיס אימא מודו ליה לרבי יהודה. ואי אשמעינן של חרס, בהא קאמר ר״י, אבל בההיא אימא מודה להו לרבנן. ואי אשמעינן הני תרתי, בהא קאמר ר״י מפני שהשפופרת של ביצה והחרס מונחים בתוך חלל הנר למעלה, ולא מפסיק מידי בין הנר ובינם, וליכא למגזר שמא יסתפק דבדיל מיניה, אבל בקערה דמפסקא, שהרי אצל הנר מונחת ויש כאן הפסק וליכא למימר גופיה הוא אימא מודה דנגזור. ואי אשמעינן בההיא, בההיא קאמרי רבנן, אבל בהנך תרתי מודו לר״י, צריכא. והלכה כחכמים: