Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Sanhedrin Perek 10 Mishnah 6

סנהדרין פרק י׳ משנה ו׳


“And you shall gather all of its spoils into the midst of its square” (Deuteronomy 13:17). If the city has no square, one creates a square for the city in order to fulfill the mitzva as it is written. If there was a square outside of the city, they bring it inside the city by expanding the city wall to include the square. It is stated in the continuation of the verse: “And you shall burn it with fire, both the city and all its spoils, entirely for the Lord your God.” The mishna infers: “Its spoils,” but not the spoils of Heaven. From here the Sages stated: The consecrated property in it, which was no longer the property of its inhabitants, must be redeemed, and terumot are neither eaten nor burned; rather they must be left to decay. And second tithe and sacred scrolls that were in the city must be interred. With regard to the phrase: “Entirely [kalil] for the Lord your God,” Rabbi Shimon says: The Holy One, Blessed be He, says: If you implement judgment on an idolatrous city, I ascribe you credit as though you have sacrificed an entirely [kalil] burnt offering before Me. It is written: “And it shall be a heap forever” (Deuteronomy 13:17), meaning: The idolatrous city shall not be converted even into gardens and orchards; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. Rabbi Akiva says: From the end of that verse: “It shall not be built again,” it is derived: To restore it to the way it was before destruction, it may not be built; but it may be converted into gardens and orchards. The next verse states: “And there shall cleave nothing of that which was devoted to your hand” (Deuteronomy 13:18). This teaches that as long as the wicked exist in the world, there is wrath in the world; once the wicked are eliminated from the world, wrath leaves the world.

וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ' (דברים יג). אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ (שם). שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (דברים יג), לֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (שם), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם:


היתה רחובה חוצה לה – if the place of gathering the people of the city is outside of it, we bring them together into the city, for it is necessary to make for it a road inside it.

רחוב – a large thoroughfare.

הקדשות שבתוכה יפדו – that is to say, that they are not burned but the rquire redemption like the rest of the holy/dedicated objects.

ותרומות ירקבו – In the Gemara (Sanhedrin 112b) we establish it concerning priest’s due in the hands of a Kohen, for it is the money of the Kohen and a prohibition of the Apostate City takes effect upon it. However, the priest’s due is not burned like the rest of its booty, for we do not denigrate it all that much. Therefore, it should decay/rot, and if the priest’s due is in the hands of an Israelite, it is the booty of “On High” (i.e., God) and should be given to a Kohen that is in another city.

ומעשר שני – even though it is the money of an Israelite, for it is eaten by an Israelite, since it is called, “holy” (see Deuteronomy 26:13), it should not be burned, but rather hidden away.

כליל לה' אלהיך – Rabbi Shimon said, we read [in our Mishnah] and we don’t read: “as it states, “every whit unto the LORD your God” (Deuteronomy 13:17).

לא תיעשה גנות ופרדסים – that furthermore, completely, is implied.

כמו שהיתה – with the settlement in houses.

אבל נעשית היא גנות ופרדסים – And the Halakha is according to Rabbi Akiva.

היתה רחובה חוצה לה. אם מקום קיבוץ בני העיר היה חוצה לה, כונסים אותה לתוך העיר, שצריך לעשות לה רחוב בתוכה:

רחוב. פלטיא גדולה:

הקדשות שבתוכה יפדו. כלומר אין נשרפים אלא צריכים פדייה כשאר כל ההקדשות:

ותרומות ירקבו. בגמרא מוקמינן לה בתרומה ביד כהן, דממון כהן הוא וחל עליה איסור דעיר הנדחת. ומיהו לא היו התרומות נשרפים כשאר שללה, דלא מזלזלינן בה כולי האי, לפיכך ירקבו. ואם תרומה ביד ישראל היא, שלל גבוה הוא ותנתן לכהן שבעיר אחרת:

ומעשר שני. אע״ג דממון ישראל הוא שהרי הוא נאכל לישראל, הואיל וקודש אקרי, לא ישרף אלא יגנז:

כליל לה׳ אלהיך. אמר רבי שמעון וכו׳ גרסינן. ולא גרסינן שנאמר כליל לה׳ אלהיך:

לא תיעשה גנות ופרדסים. דעוד, לגמרי משמע:

כמו שהיתה. בישוב בתים:

אבל נעשית היא גנות ופרדסים. והלכה כר״ע: