Mishnayos Pesachim Perek 9 Mishnah 9
Change text layout:
פסחים פרק ט׳ משנה ט׳
חֲבוּרָה שֶׁאָבַד פִּסְחָהּ, וְאָמְרָה לְאֶחָד, צֵא וּבַקֵּשׁ וּשְׁחֹט עָלֵינוּ, וְהָלַךְ וּמָצָא וְשָׁחַט, וְהֵם לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ, אִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אוֹכְלִים עִמּוֹ מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הֵם אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶן כְּאֶחָד, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵם אֵינָם אוֹכְלִים עִמּוֹ, וְשֶׁלָּהֶן יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפְטוּרִין מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן, אִם אֵחַרְתִּי, צְאוּ וְשַׁחֲטוּ עָלָי. הָלַךְ וּמְצָאוֹ, וְשָׁחַט, וְהֵן לָקְחוּ וְשָׁחֲטוּ, אִם שֶׁלָּהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אוֹכֵל עִמָּהֶן. וְאִם שֶׁלּוֹ נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, הוּא אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, וְהֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן. וְאִם אֵינוֹ יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶם נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, אוֹ שֶׁשָּׁחֲטוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, הֵן אוֹכְלִין מִשֶּׁלָּהֶן, וְהוּא אֵינוֹ אוֹכֵל עִמָּהֶן, וְשֶׁלּוֹ יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה, וּפָטוּר מִלַּעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי. אָמַר לָהֶן וְאָמְרוּ לוֹ, אוֹכְלִין כֻּלָּם מִן הָרִאשׁוֹן. וְאִם אֵין יָדוּעַ אֵיזֶה מֵהֶן נִשְׁחַט רִאשׁוֹן, שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִין לְבֵית הַשְּׂרֵפָה. לֹא אָמַר לָהֶן וְלֹא אָמְרוּ לוֹ, אֵינָן אַחֲרָאִין זֶה לָזֶה:
Bartenura
צא ובקש. את האבוד ושחוט עלינו:
אם שלו נשחט ראשון. הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו על שלו הם נמנים ושלהם ישרף, דפסח בלא בעלים הוא ואוכלין כולם משלו:
ואם שלהן נשחט ראשון. הוא אוכל משלו, שהרי לא נמנה על שלהן. והן אוכלין משלהן, שהרי חזרו בהן מן האבוד ומשכו ידיהן ממנו:
והן אינן אוכלין עמו. שמא שלהן נשחט ראשון ומשכו ידיהן מזה:
ושלהן יצא לבית השריפה. שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני:
ופטורין מפסח שני. דממה נפשך בראשון נמנו, ואכילה לא מעכבת:
אמר להן. אותו היחיד שהלך לבקש את האבוד, אם אחרתי תמנוני עמכם ושחטו עלי. והם לא אמרו לו שחוט עלינו:
הוא אוכל עמהן. ושלו ישרף. כיון שהמנוהו על שלהן הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו:
ושלו יצא לבית השריפה. שמא שלהן נשחט ראשון ונמשך [משלו, שהרי] עשאן שלוחין:
ופטור מפסח שני. דממה נפשך בראשון נמנה, ואכילה לא מעכבת:
אמר להן. שחטו עלי אם אחרתי:
ואמרו לו. בקש ושחוט עלינו:
יאכלו כולם מן הראשון. דהוא שלוחם והם שלוחיו:
ואם אין ידוע איזה ראשון שניהם ישרפו. ופטורים מפסח שני:
אינן חייבין באחריות זה לזה. אין להם טענה זה על זה. אין חוששין איזה ראשון, אלא הוא אוכל משלו, והן אוכלין משלהן:
צא ובקש – that which was lost and slaughter it for us.
אם שלו נשחט ראשון – since for they said to him: “slaughter for us,” upon his they are counted/registered and theirs should be burned, for it is a Passover offering without owners and everyone eats from his (i.e., the individual’s).
ואם שלהן נשחט ראשון – he (i.e., the individual) eats from his own, for he was not counted/registered on theirs , and they eat from their own, for they retracted themselves from the lost [Passover] offering and they had withdrawn their hands from it.
והן אינן אוכלין עמו – for perhaps theirs was slaughter first and they withdrew their hands from this one.
ושלהן יצא לבית השריפה – for perhaps his was slaughter first and they were not counted/registered on the second [one].
ופטורין מפסח שני – for whichever way you turn, they were counted with the first, and the eating [of it] is not indispensable.
אמר להן – that individual who went to search out the lost [Passover sacrifice], if I was late, count me/register me with you and slaughter it on my behalf. And they did not say to him, slaughter it for us.
הוא אוכל עמהן – and his [sacrifice] is burnt, since he was counted/registered with theirs, for he was withdrawn from the first and he retracted from his agency.
ושלו יצא לבית השריפה – perhaps theirs was slaughtered first and he was withdrawn [from his own for they] were made agents [for him].
ופטור מפסח שני – for whichever way you turn, he was counted with the first, and the eating [of it] is not indispensable.
אמר להן – slaughter for me, if I was late.
ואמרו לו – he requested that he should slaughter for us.
יאכלו כולם מן הראשון – and he is their agent and they are his agents.
ואם אין ידוע איזה ראשון שניהם ישרפו – and they are exempt from the Second Passover [offering].
אינן חייבין באחריות זה לזה – they have claim on each other, and we should not worry which was first, but he eats from his own and they eat from their own.