Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Orlah Perek 2 Mishnah 1

ערלה פרק ב׳ משנה א׳


Terumah, terumat maaser of demai, hallah and bikkurim, are neutralized in a hundred-and-one mixture. And they are reckoned together [to form the statutory minimum]. And it is necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it]. Orlah and kilayim of the vineyard are neutralized in a two-hundred-and-one mixture. And they are reckoned together [to form the statutory minimum]. But it is not necessary to remove [from the mixture an amount equal to that of the consecrated produce contained in it]. Rabbi Shimon says: they are not reckoned together. Rabbi Eliezer says: they are reckoned together when they impart flavor, but not to prohibit.

הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, הַחַלָּה וְהַבִּכּוּרִים, עוֹלִים בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְצָרִיךְ לְהָרִים. הָעָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, עוֹלִים בְּאֶחָד וּמָאתַיִם, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְאֵין צָרִיךְ לְהָרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינָן מִצְטָרְפִין. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִצְטָרְפִין בְּנוֹתֵן טַעַם, אֲבָל לֹא לֶאֱסֹר:


התרומה. עולין באחד ומאה – if a Seah of one of these fell in one-hundred Seah of non-consecrated produce, it is nullified, and it is permitted to foreigners (i.e., non-Kohanim); less than one-hundred, everything is prohibited to foreigners, and we derive it from what is written regarding the tithe of the tithe which the Levite owes to the Kohen (Numbers 18:29): “[You shall set aside all gifts due to the LORD from everything that is donated to you, from each thing its best portion,] the part thereof that is to be consecrated.” What was separated as the priest’s share from it, if it returned into it from his sanctified thing, that is ninety-nine [parts]. For from the one hundred that he separated out ten for a tithe, and from ten, one for the tithe from the tithe that the Levite owes to the Kohen.

ומצטרפין זה עם זה – if one Seah fell from all of them to less than one-hundred parts of non-consecrated produce, It sanctifies them, and in this everyone admits that they combine, for they are one denomination and they are all called Terumah/heave offering. For regarding Hallah, It is written (Numbers 15:20): “you shall set aside a loaf as a gift,” and the First Fruits/Bikkurim are also called Terumah, as the Master stated (Deuteronomy 12:17): “or your contributions/ותרומת ידך – these are First Fruits/Bikkurim, as it is written regarding them (Deuteronomy 26:4): “The priest shall take the basket from you hand [and set it in front of the altar of the LORD your God].”

וצריך להרים – [one must raise] the Seah that fell and to give it to the Kohen and the remainder is permitted to foreigners (i.e., non-Kohanim), and even though Orlah and mixed seeds in the vineyard are more stringent, there is no need to raise them, and the prohibition itself is nullified. The heave-offering/Terumah is different because it has owners (i.e., the Kohanim) and one must raise them up/separate them as an offering because of the injustice to the tribe of Levi, but in all other prohibitions where there is an injustice to the tribe of Levi does not belong for when they are abolished, there is no need to raise them/separate them as an offering.

עולין באחד ומאתי' – regarding the heave offering, it is written "מלאה" (Exodus 22:28) “You shall not put off the skimming of the first yield of your vats. [You shall give Me the first-born of your sons],” and in the mixed seeds of the fields/כלאי הכרם, it is written "מלאה" (Deuteronomy 22:9): “[You shall not sow your vineyard with a second kind of seed,] else the crop – from the seed that you have sown [and the yield of the vineyard may not be used].” Just as [the word] "מלאה" that is stated further on (Deuteronomy 22:9) is offered up as we derive (Numbers 18:29): “the part thereof that is to be consecrated,” also here it is offered up, and because its prohibition is doubled for it is forbidden to derive benefit from it, they doubled its offering up, and it requires two-hundred [parts]. But Orlah we derive from Kilayim/the forbidden junction of heterogeneous animals by hybridization or by harnessing together, because it is prohibited to derive benefit like them.

ומצטרפין זה עם זה – Orlah/Uncircumcised fruit of the first three years and mixed seeds of the field are combined together that fell into something permitted, they combine to prohibit something dry until two hundred, and in something moist in a pot which imparts flavor.

אינן מצטרפין – even to prohibit the pot through the imparting of a flavor, since they are two entities, but if there in the pot [enough] to annul the flavor of the Orlah/uncircumcised fruit of the first three years on their own, and the flavor mixed seeds of the field on their own, everything is permitted.

מצטרפין בנותן טעם – that requires a moist pot in order to the annul the flavor of both of them together.

אבל לא לאסור – with something dry, for there is no need that there would be a permitted object of two hundred corresponding to both of them, but the Halakha is according to the first Tanna/teacher.

התרומה. עולין באחד ומאה. אם נפלה סאה אחת מאלו במאה סאין של חולין בטלה ומותרים לזרים. בפחות ממאה, הכל אסור לזרים. ומפקינן לה מדכתיב גבי תרומת מעשר (במדבר י״ח:כ״ט) את מקדשו ממנו מה שהורם ממנו אם חזר לתוכו מקדשו דהיינו צ״ט דממאה הפריש עשרה למעשר ומעשרה אחת לתרומת מעשר:

ומצטרפין זה עם זה. אם נפלה סאה אחת מכולן לפחות ממאה חולין מקדשתן. ובהא מודו כולי עלמא דמצטרפין, דשם אחד נינהו וכולהו מקריין תרומה דבחלה כתיב (שם טו) חלה תרימו תרומה ובכורים נמי אקרו תרומה דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים דכתיב בהו (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך:

וצריך להרים. הסאה שנפלה ולתת אותה לכהן, והשאר מותר לזרים. ואע״ג דבערלה וכלאי הכרם דחמירי טפי א״צ להרים והאיסור עצמו בטל שאני תרומה דיש לה בעלים וצריך להרים מפני גזל השבט אבל בכל שאר איסורים דלא שייך בהו דין גזל כשהן מתבטלין א״צ להרים:

עולין באחד ומאתים. דגבי תרומה כתיב מלאה, (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר, ובכלאי הכרם כתיב מלאה (דברים כ״ב:ט׳) פן תקדש המלאה מה מלאה האמור להלן עולה, כדילפינן מאת מקדשו ממנו, אף כאן עולה. ולפי שכפל אסורו שהוא אסור בהנאה כפלו עלייתו וצריך מאתים. וערלה ילפינן לה מכלאים לפי שהיא אסורה בהנאה כמותן:

ומצטרפין זה עם זה. ערלה וכלאי הכרם מעורבין יחד שנפלו לתוך היתר, מצטרפין לאסור ביבש עד מאתים, ובלח בקדרה בנותן טעם:

אינן מצטרפין. אפילו לאסור הקדרה בנותן טעם, כיון דשני שמות נינהו. אלא אם יש בקדרה לבטל טעם הערלה בפני עצמן, וטעם כלאי הכרם בפני עצמן, הכל מותר:

מצטרפין בנותן טעם. שצריך בקדרה בלח כדי לבטל טעם שתיהן יחד:

אבל לא לאסור. ביבש, שא״צ שיהיה בהיתר מאתים כנגד שתיהן. והלכה כת״ק: