Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Nedarim Perek 11 Mishnah 9

נדרים פרק י"א משנה ט׳


The Torah states: “But every vow of a widow, and of her that is divorced, with which she has bound her soul, shall stand against her” (Numbers 30:10). How so? If a widow or divorced woman said: I am hereby a nazirite after thirty days, then even if she was married within thirty days, her new husband cannot nullify her vow. If she took a vow while she was under the jurisdiction of her husband, he can nullify the vow for her. How so? If she said when she was still married: I am hereby a nazirite for after thirty days, and her husband nullified the vow, then even if she was widowed or divorced within the thirty-day period, the vow is nullified. If she took a vow on that, i.e., one, day and was divorced on that same day, then even if her husband took her back as his wife on that same day, he cannot nullify her previous vows. This is the principle: Once she has left and gone into her own jurisdiction for even a single hour, then after they are remarried her husband can no longer nullify any vow she uttered during their first marriage.

וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה יָקוּם עָלֶיהָ (במדבר ל). כֵּיצַד. אָמְרָה, הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלשִׁים יוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. נָדְרָה וְהִיא בִרְשׁוּת הַבַּעַל, מֵפֵר לָהּ. כֵּיצַד. אָמְרָה, הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְתוֹךְ שְׁלשִׁים, הֲרֵי זֶה מוּפָר. נָדְרָה בוֹ בַיּוֹם, נִתְגָּרְשָׁה בוֹ בַיּוֹם, הֶחֱזִירָהּ בּוֹ בַיּוֹם, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁיָּצָאת לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת, אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר:


ונדר אלמנה וגרושה – for itself, it does not require a [verse from] Scripture, for since she doesn’t have a husband, who will annul/absolve [her vow? But rather, when she made a vow when she is a widow for a time, and the time for the vow didn’t arrive until she married.

אינו יכול להפר – even though that the vow takes effect when she is under him, for we follow/go after the time of the vow.

נדרה בו ביום גרשה בו ביום והחזירה בו ביום – and aftwerards, he heard about her vow.

אינו יכול להפר – since she left to her own domain, between the vow and its absolution, for the husband does not absolve things that precede [him].

ונדר אלמנה וגרושה כו׳ לגופיה לא צריך קרא, דכיון דאין לה בעל מי יפר, אלא כשנדרה כשהיא אלמנה לזמן, ולא הגיע זמן הנדר עד שנישאת:

אינו יכול להפר. אע״פ שהנדר חל כשהיא תחתיו, דבתר שעת הנדר אזלינן:

נדרה בו ביום, גרשה בו ביום, והחזירה בו ביום. ואח״כ שמע את נדרה:

אינו יכול להפר. כיון שיצאת לרשות עצמה בין נדר להפרה. דאין הבעל מיפר בקודמין: