Mishnayos Nedarim Perek 1 Mishnah 4
Change text layout:
נדרים פרק א׳ משנה ד׳
With regard to one who says: An offering, a burnt-offering, a meal-offering, a sin-offering, a thanks-offering, or a peace-offering, and adds: That which I eat of yours, the vow takes effect and the food is forbidden. Rabbi Yehuda renders the food permitted in all these cases. If one says: The offering, like an offering, or an offering, and adds: That which I will eat of yours, the food is forbidden. If he says: That which I will not eat of your shall be for an offering, Rabbi Meir renders the food forbidden. One who says to another: It is konam for me for my mouth to speak with you, or: It is konam for me for my hand to work with you, or: It is konam for me for my foot to walk with you, it is prohibited for him to speak with, work with, or walk with the other individual.
הָאוֹמֵר, קָרְבָּן, עוֹלָה, מִנְחָה, חַטָּאת, תּוֹדָה, שְׁלָמִים שֶׁאֵינִי אוֹכֵל לָךְ, אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. הַקָּרְבָּן, כְּקָרְבָּן, קָרְבָּן שֶׁאֹכַל לָךְ, אָסוּר. לְקָרְבָּן לֹא אֹכַל לָךְ, רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ, קוֹנָם פִּי הַמְדַבֵּר עִמָּךְ, יָדִי עוֹשָׂה עִמָּךְ, רַגְלִי מְהַלֶּכֶת עִמָּךְ, אָסוּר:
Bartenura
האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה ושלמים. כל הני קרבנות חובה הם, ותודה נמי דמיא לחובה, דארבעה צריכין להודות, וסלקא דעתך אמינא דאין זה נודר בדבר הנדור:
ורבי יהודה מתיר. משום דאמרן בלא כ״ף דמי לנשבע בחיי הקרבן ובחיי העולה ואין כאן לא נדר ולא שבועה. ורישא אשמועינן דפליג תנא קמא עליה דר׳ יהודה אפילו בירושלים אם הזכירה בלא כ״ף ואמר דהוי נדר. וסיפא אשמועינן דפליג ר״י עליה דתנא קמא אפילו בקרבן עולה ומנחה וכו׳ כשהזכירן בלא כ״ף דלא הוי נדר:
קרבן הקרבן כקרבן שאוכל לך אסור. אע״ג דכל הני שמעינן להו כבר, הקרבן איצטריכא ליה, דסלקא דעתך אמינא בחיי הקרבן קאמר. והא דתנן לקמן בפ״ב הקרבן שאוכל לך מותר, התם הא קרבן קאמר, דמשמע חיי קרבן:
לקרבן לא אוכל לך רבי מאיר אוסר. דנעשה כאומר לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך. ואין הלכה כר׳ מאיר.
קונם פי מדבר עמך. ואע״ג דאין נדרים חלים על דבר שאין בו ממש ודבור אין בו ממש, מכל מקום כשאמר קונם פי מדבר עמך אסר הפה מלדבר, והפה דבר שיש בו ממש הוא. וכן יאסרו ידי למעשיהם, ורגלי להלוכן, וכל כיוצא בזה:
האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה ושלמים – all of hese are obligatory sacrifices, and the thanksgiving-offering also is similar to an obligation, for four require givng thanks, but you might think I would say that this one takes a vow in something that is the legitimate subject of a vow.
ורבי יהודה מתיר – because they were said without the "כ"/KAF they are compared to someone who took an oath regarding the life of the burnt offering, and thee isn’t here either a vow nor an oath. But the first clause [of the Mishnah] teaches us that the first Tanna/teacher disputes that of Rabbi Yehuda, even regarding Jerusalem if he mentioned it without the "כ"/KAF and stated that it is a vow. But the concluding clause [of the Mishnah] comes to inform us that Rabbi Yehuda disputes that [opinion] of the first Tanna/Teacher, even with a sacrifice of a burnt-offering, etc., when he mentioned them without a "כ" /KAF – for it is not a vow.
קרבן הקרבו כקרבן שאוכל לך אסור (May what I eat of yours be the Korban” “like the Korban,” [By] a Korban [do I vow] be what I eat with you, he is bound) – even though we we heard all of them already, “the KORBAN” is required for it, for you might I would say that he says, “By the life of the KORBAN.” But surely it is taught in the Mishnah further on in Chapter 2 [Mishnah 2], “Korban” be what I eat with you,” he is not bound, there it is speaking of a KORBAN/sacrifice, which implies the life of the Korban.
לקרבן אל אוכל לך רבי מאיר אוסר (for a KORBAN shall be what I eat with you) – that it is made like saying, “it shall be like a sacrifice,” therefore, I will not eat with you. But the Halakha is not according to Rabbi Meir.
קונם פי מדבר עמך – but even though that the vows do not take effect on a matter lacking substance, and speech has no substance in it, nevertheless, when he says, “KONAM be my mouth with speaks to you,” he prohibits his mouth from speaking, and his mouth spoke something that has substance. And similarly, “my hands be forbidden from their actions,” and/or “my feet from their walking,” and all similar things to this.