Mishnah.org Logo
Perek 7

Mishnayos Nazir Perek 7 Mishnah 3

נזיר פרק ז׳ משנה ג׳

3
The previous mishna listed the sources of ritual impurity for which a nazirite must shave. This mishna adds: However, the nazirite does not shave for these: The hanging branches over a corpse, i.e., a tree overhanging a body that a nazirite passes, but it is uncertain which branches are over a corpse; and the projecting stones from fences when the place of the impurity is unknown; and a beit haperas, a place that contained a grave and was plowed. In the latter case, the entire area around the grave is impure from a corpse due to an uncertainty, as it might contain human bones. The mishna continues its list: And the land of the nations, i.e., a nazirite left Eretz Yisrael for another land. The Sages decreed that all land outside of Eretz Yisrael is ritually impure. And the grave cover; and the grave walls upon which the cover rests; and a quarter-log of blood from a corpse; and a tent; and a quarter-kav of bones of a corpse; and vessels that are touching a corpse. And if the nazirite is in the days of his counting, i.e., the seven days a leper must count after purification from his leprosy; or in his days of full leprosy, when he is a full-fledged leper, for these the nazirite does not shave. This is the case even if he is rendered impure by one of the sources listed in the previous mishna. And in those cases listed that involve ritual impurity from a corpse, one sprinkles the purification water upon him on the third and on the seventh days of his purification, and he does not negate the earlier days of his naziriteship, but they are considered part of his naziriteship term. And he starts counting the rest of his naziriteship to complete his term immediately after his purification, and he has no obligation to sacrifice an offering of impurity for these sources of ritual impurity. Actually they said an ancient tradition that these days of the impurity of the zav (Leviticus 15:1–15) and the zava (Leviticus 15:25–30) and the days of the confinement of a leper before he is confirmed as a full-fledged leper (Leviticus 13:4–5) count for him toward the period of his naziriteship.
אֲבָל הַסְּכָכוֹת, וְהַפְּרָעוֹת, וּבֵית הַפְּרָס, וְאֶרֶץ הָעַמִּים, וְהַגּוֹלֵל, וְהַדּוֹפֵק, וּרְבִיעִית דָּם, וְאֹהֶל, וְרֹבַע עֲצָמוֹת, וְכֵלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וִימֵי סָפְרוֹ, וִימֵי גָמְרוֹ, עַל אֵלּוּ אֵין הַנָּזִיר מְגַלֵּחַ, וּמַזֶּה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְאֵינוֹ סוֹתֵר אֶת הַקּוֹדְמִין, וּמַתְחִיל וּמוֹנֶה מִיָּד, וְקָרְבָּן אֵין לוֹ. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, יְמֵי הַזָּב וְהַזָּבָה וִימֵי הֶסְגֵּרוֹ שֶׁל מְצֹרָע, הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלִין לוֹ:
ג׳

אבל הסככות – a tree that has branches separated one from the other, and here is an olive’s bulk from the dead underneath one of hem and the Nazirite passed by and it is not known whether he passed under the branch/foliage that formed a tent/spread itself over a corpse (see also Tractate Ohalot, Chapter 3, Mishnah 1).

והפרעות – stones or trees that protrude/project from the wall and defilement is underneath one of them.

ובית הפרס – a field in which a grave was ploughed up and makes an area of a square P’ras, declared unclean on account of crushed bones carried over it from a ploughed grave which is one hundred cubits which is its measurement, as the plough carries the bones.

וארץ העמים – that the Sages decreed [ritual] defilement on the land of the [foreign] nations.

גולל – the cover of the coffin.

דופק – the coffin itself that the covering buttresses it.

ורביעית דם – even on carrying it or coming in contact with it, the Nazirite does not shave/cut his hair.

ואהל ורובע עצמות – if he overshadowed on a quarter-of-a-Kab of bones of a dead person, he does not shave/cut his hair until he overshadows over one-half-a-Kab, but on contact with it and/or carrying of a quarter-Kab [of bones] he shaves/cuts his hair, and even if they are decaying and there doesn’t remain of them bone of a full barley’s bulk.

וכלים הנוגעים במת – which defile like the dead person himself, and he who touches them is defiled for a period of seven days.

וימי נזרו – the days of the passing of final judgement on a leper (after probationary enclosure – see Leviticus, chapter 13).

וימי ספירו – after he has become purified from his leprosy, as it is written (Leviticus 14:8): “but he must remain outside his tent seven days.”

על אלו אין הנזיר מגלח – on all of these of our Mishnah.

ומזה בשלישי ושביעי – But it does not refer to the days of his counting or to the days his completion, for the sprinkling on the third day and on the seventh day do not belong to them.

ואינו סותר את הקודמין ומתחיל ומונה מיד – all of these that we stated do not count to the days of Naziriteship and he would become [ritually] pure after he sprinkles on the third and seventh days. If he was defiled through defilement with the dead, and after he completes the days of his completion [of his being shut out and purified from his being a leper] if he was leprous, he completes his Naziriteship on the number of days that he counted that he counted prior to becoming defiled, and does not bring a sacrifice for defilement.

באמת אמרו ימי זהב וזבה – all the days of their defilement and the days of their counting of seven clean days

and the days of the leper’s being locked up for trial, and it is stated regarding it (Leviticus 13:50 – the wrong chapter is listed in the Hebrew edition of the Bartenura commentary): “[and the priest after examining the affection,] shall isolate the affected article for seven days,” they count towards the number of days of his Naziriteship, and it is not necessary to state that they don’t lose the prior days.

אבל הסככות. אילן שיש לו ענפים מובדלים זה מזה, ויש כזית מן המת תחת אחד מהן, ועבר הנזיר ואין ידוע אם עבר תחת הענף המאהיל על המת:

והפרעות. אבנים או עצים בולטים מן הכותל וטומאה תחת אחד מהם:

ובית הפרס. שדה שנחרש בה קבר עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מוליכה את העצם:

וארץ העמים. שגזרו חכמים טומאה על ארץ העמים:

גולל. כסוי הארון:

דופק. הארון עצמו שהכסוי דופק עליו:

ורביעית דם. אפילו על משאו ומגעו אין הנזיר מגלח:

ואהל ורובע עצמות. אם האהיל על רובע קב של עצמות המת, אינו מגלח, עד שיאהיל על חצי קב. אבל על מגע ומשא של רובע עצמות, מגלח, ואפילו הם נמוקים ולא נשאר בהם עצם כשעורה שלם:

וכלים הנוגעים במת, שהם מטמאים כמת עצמו. והנוגע בהם טמא טומאת שבעה:

וימי גמרו. ימי חלוטו של מצורע:

וימי ספרו. לאחר שנטהר מצרעתו, דכתיב (ויקרא י״ד:ח׳) וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים:

על אלו אין הנזיר מגלח. על כל הנך דמתניתין:

ומזה בשלישי ושביעי. הא לא קאי אימי ספרו ואימי גמרו, דלא שייך בהו הזאה ג׳ וז׳:

ואינו סותר את הקודמין ומתחיל ומונה מיד. כל אלה שאמרנו, אינן עולין לימי הנזירות ואין סותרין, אלא אחר שיזה ג׳ וז׳ ויטהר אם נטמא בטומאת מת, ואחר שישלים ימי גמרו וימי ספרו אם נצטרע, משלים נזירתו על מנין הימים שמנה קודם שנטמא, ואינו מביא קרבן טומאה:

באמת אמרו ימי הזב והזבה. כל ימי טומאתם וימי ספירתם שבעה נקיים:

וימי הסגרו של מצורע. שנאמר בו (שם ט״ז) והסגיר את הנגע שבעת ימים, עולין למנין ימי הנזירות, וא״צ לומר שאין סותרין את הקודמים: