Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Mikvaos Perek 4 Mishnah 1

מקואות פרק ד׳ משנה א׳


If one put vessels under a water-spout, whether they be large vessels or small vessels or even vessels of dung, vessels of stone or earthen vessels, they make the mikveh invalid. It is all alike whether they were put there [purposely] or were [merely] forgotten, the words of Bet Shammai. But Bet Hillel declare it clean in the case of one who forgets. Rabbi Meir said: they voted and Bet Shammai had a majority over Bet Hillel. Yet they agree in the case of one who forgets [and leaves vessels] in a courtyard that the mikveh remains clean. Rabbi Yose said: the controversy still remains as it was.

הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּנּוֹר, אֶחָד כֵּלִים גְּדוֹלִים וְאֶחָד כֵּלִים קְטַנִּים, אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה. אֶחָד הַמַּנִּיחַ וְאֶחָד הַשּׁוֹכֵחַ, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין בְּשׁוֹכֵחַ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל. וּמוֹדִים בְּשׁוֹכֵחַ בֶּחָצֵר שֶׁהוּא טָהוֹר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֲדַיִין מַחֲלֹקֶת בִּמְקוֹמָהּ עוֹמָדֶת:


המניח כלים תחת הצנור (one who puts vessels under the spout – which feeds a ritual bath) – a tube/spout (or a movable tube attached to the roof gutters) that rain waters enter through and descend through its mouth to the Mikveh/ritual bath. But here we are speaking of a wooden spout that was established and eventually hollowed out, for when it was established it did not have the law of a utensil upon it when it was detached.

ואחד כלים קטנים – that you should not say that they were not important (see also Tractate Kelim, Chapter 15, Mishnah 1).

אפילו כלי גללים – while they are not considered utensils with regard to ritual impurity, they are considered utensils to invalidate the Mikveh/ritual bath, even if he broke them or emptied them, for it is not similar to leaving jars/cannisters at the top of the roof to dry them out (see Tractate Mikvaot, Chapter 2, Mishnah 7).

ובית הלל מטהרין בשוכח – In the first chapter of Tractate Shabbat in the Gemara (16b), their dispute is established (i.e., between the Schools of Hillel and Shammai) concerning when he left them (i.e., utensils) under the spout at the time when the clouds were gathering and then they dispersed and he forgot them (i.e., the leaving of the utensils under the spout) and then the clouds gathered once again, that the School of Shammai holds that because of the dispersal of the clouds his first intention/thought process was not nullified, for he revealed his intention that he wanted that they (i.e., rain waters) would fall into them. But the School of Hillel holds that his intention/thought process was nullified, for when the clouds dispersed, his attention was diverted, for he held that rain would not fall any longer. But when he left them (i.e., the utensils) underneath the spout at the time of the gathering of the clouds, and the rains were late to come, and he went off to his work and forgot them, everyone holds that since ab initio, it was for this that he intended, his intention/thought process was not nullified through his forgetting. But if he left them (i.e., the utensils) at the time when the clouds dispersed, everyone holds that they are ritually pure, for he did not intend ab initio for this.

בשכח בחצר שהוא טהור – underneath the spout and it was filled from the dripping rain water and fell into the Mikveh/ritual bath. For specifically underneath the spout is where the School of Shammai disagrees, for he reveals his intention that he wanted that [the rain waters] would fall into them, but because of the dispersal [of the clouds], the first thought was not nullified. But if he leaves it in the courtyard [but not under the spout], even at the time when the gathering [of the clouds], it was not proven ab initio that his first pattern of thinking/intention was best, therefore, it (i.e., his thought) was nullified when they (i.e., the clouds) dispersed.

עדיין מחלוקת במקומה עומדת – it did not stand for a vote and the students of the School of Shammai were not greater [than those of the School of Hillel].

המניח כלים תחת הצנור. מרזב שמי גשמים נכנסים בו ויורדים דרך פיו למקוה. והכא מיירי בצנור של עץ שקבעו ולבסוף חקקו, דהואיל ולא היה תורת כלי עליו כשקבעו, אע״פ שחקקו אחרי כן לא חשיבי המים שבתוכו מים שאובים, הואיל ולא היה תורת כלי עליו בתלוש:

ואחד כלים קטנים. דלא תימא דלא חשיבי:

אפילו כלי גללים. דלא חשיבי כלים לענין טומאה, חשיבי כלים לפסול את המקוה, אפילו אם שברם או כפה אותם, דלא דמי למניח קנקנים בראש הגג לנגבן:

ובית הלל מטהרין בשוכח. בפרק קמא דשבת בגמרא, מוקמי פלוגתייהו כשהניחן תחת הצנור בשעת קישור עבים ונתפזרו ושכחן וחזרו ונתקשרו, דבית שמאי סברי משום פיזור עבים לא נתבטלה מחשבתו הראשונה, דגלי דעתיה שרצה שיפלו לתוכן. ובית הלל סברי בטלה מחשבתו, דכי נתפזרו, אסח דעתיה, דקסבר לא ירדו גשמים עוד. אבל הניחן תחת הצנור בשעת קישור עבים ואיחרו הגשמים לבוא ויצא למלאכתו ושכחן, דברי הכל הואיל ומתחילה לכך נתכוין לא בטלה מחשבתו בשכחתו. ואם הניחן בשעת פיזור עבים, דברי הכל טהורים, שלא נתכוין מתחילה לכך:

בשוכח בחצר שהוא טהור. בחצר שלא תחת הצנור, ונתמלאו מן הנוטפין ונפלו למקוה. דדוקא תחת הצנור הוא דפליגי בית שמאי, דגלי דעתיה דרצה שיפלו לתוכן, ומשום פיזור לא בטלה מחשבה קמייתא. אבל מניח בחצר, אפילו בשעת קישור, לא מוכחא מעיקרא מחשבתו קמייתא שפיר, הלכך בטלה כשנתפזרו:

עדיין מחלוקת במקומה עומדת. שלא עמדו למנין על כך ולא רבו תלמידי בית שמאי: