Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Meilah Perek 5 Mishnah 1

מעילה פרק ה׳ משנה א׳


One who derives benefit equal to the value of one peruta from a consecrated item, even though he did not damage it, is liable for its misuse; this is the statement of Rabbi Akiva. And the Rabbis say: With regard to any consecrated item that has the potential to be damaged, one is not liable for misuse until he causes it one peruta of damage; and with regard to an item that does not have the potential to be damaged, once he derives benefit from it he is liable for misuse. The mishna elaborates: How so? If a woman placed a consecrated gold chain [ketala] around her neck, or a gold ring on her hand, i.e., her finger, or if one drank from a consecrated gold cup, since they are not damaged through use, once he derives benefit equal to the value of one peruta from them, he is liable for misuse. If one wore a consecrated robe, covered himself with a consecrated garment, or chopped wood with a consecrated ax, he is not liable for misuse until he causes them one peruta of damage. One who derives benefit from a sin offering while it is alive is not liable for misuse until he causes it one peruta of damage. When it is dead, once he derives benefit equal to the value of one peruta from it, he is liable for misuse.

הַנֶּהֱנֶה שָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָגַם, מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל דָּבָר שֶׁיֶשׁ בּוֹ פְגָם, לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם. וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְגָם, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעַל. כֵּיצַד. נָתְנָה קַטְלָא בְצַוָּארָהּ, טַבַּעַת בְּיָדָהּ, שָׁתְתָה בְכוֹס שֶׁל זָהָב, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנֵית, מָעֲלָה. לָבַשׁ בְּחָלוּק, כִּסָּה בְטַלִּית, בִּקַּע בְּקֻרְדֹּם, לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם. תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת כְּשֶׁהִיא חַיָּה, לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם. כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה, מָעָל:


הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע"פ לא פגם מעל (even though he did not cause deterioration) – it is a dispute between Rabbi Akiva and the Sages is explained in the Gemara (Tractate Meilah 18a) in regard to a garment worn between other [garments] (literally, “middle garment), for the garment deteriorates immediately, because he rubs himself against the walls. But they also don’t dispute also regarding the inner garment that is against his skin, for that one also deteriorates immediately on account of sweat, but only regarding the “middle garment” [do they dispute]. Rabbi Akiva holds for since that is a thing that does not deteriorate immediately, even though it does deteriorate after time, it is like something that has no deterioration and they commit religious sacrilege with it, because he benefited from it the equivalent of a penny. But the Rabbis hold for since there is deterioration regardless, we don’t commit religious sacrilege with it until he causes deterioration.

כיצד – anything that does not deteriorate, as for example, [if a woman] put a chain around her neck, a golden chain/necklace dedicated to the Temple property, or a ring in her hand or she drank from a golden cup dedicated to the Temple property (see Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 4). All of these, there is no deterioration in them, but rather, since she benefitted from them the worth of a penny, she has committed religious sacrilege. And how do we estimate benefit with them? We estimate how much a woman wants to give when she lends ornaments as they are to take them to a wedding meal to be honored by them, like that measurement that she pays to the Temple property the principal plus one-fifth when she used them.

וכל דבר שיש בו פגם – as for example, he wore a shirt or covered himself with a cloak or used an ax to split wood, because they will eventually deteriorate, he did not commit sacrilege until he caused deterioration in them the equivalent value of a penny.

תלש – [tore] hair.

מן החטאת – we are speaking of a sin-offering of something with a defect that stands to be redeemed and it is something that has a deterioration, therefore, he did not commit sacrilege until he causes deterioration the equivalent value of a penny, but in the pure sin—offering that the pulling of wool and hair out [of the lamb], he didn’t do anything, for as such it is appropriate to be offered now, like it was at the beginning, it would be like the golden cup which is something that has no deterioration, and since he benefitted from it, he has committed religious sacrilege.

כשהיא מתה כיון שנהנה מעל – for since it died, it is not redeemable, for we don’t redeem Holy Things to feed them to dogs, and we are speaking about whether it is was a pure sin-offering or a sin-offering with a defect (see Tractate Meilah 19a).

הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש אע״פ שלא פגם מעל. פלוגתא דר׳ עקיבא ורבנן מפרש בגמרא כגון בלבושא מציעאה. דלבוש מבחוץ פגים לאלתר, לפי שמתחכך בכתלים. ולא אפליגו נמי בלבוש דלפנים לגבי בשריה, דההוא נמי פגים לאלתר מחמת זיעה, אלא בלבושא מציעאה. ר׳ עקיבא סבר הואיל והוי דבר דלא פגים לאלתר אע״ג דפגים לאחר זמן הוי כדבר שאין בו פגם ומועלים בו, כיון שנהנה בשוה פרוטה. ורבנן סברי, הואיל ויש בו פגם מכל מקום, אין מועלים בו עד שיפגום:

כיצד. דבר שאין בו פגם, כגון נתנה קטלא בצוארה, רביד של זהב של הקדש, או טבעת בידה, או שתתה בכוס של זהב של הקדש, כל הני אין בהם פגם בכך, אלא כיון שנהנית מהן שוה פרוטה, מעלה. וכיצד משערים בהן הנאה, אומדין כמה אשה רוצה ליתן שישאילוה תכשיטים כמות הללו להוליכן לבית המשתה להתכבד בהן, כאותו שיעור משלמת להקדש קרן וחומש כשנשתמשה בהן:

וכל דבר שיש בו פגם. כגון לבש בחלוק, או כיסה בטלית, או בקע בקרדום. כיון דעומדים ליפגם, לא מעל עד שיפגום בהם בשוה פרוטה:

תלש. שער:

מן החטאת. בחטאת בעלת מום איירי דעומדת ליפדות ודבר שיש בו פגם הוא, הלכך לא מעל עד שיפגום בשוה פרוטה. אבל בחטאת תמימה דתלישת צמר ושער לא עביד בה מידי, שכך היא ראויה להקרבה עכשיו כמו שהיתה מתחילה, הויא ככוס של זהב שהוא דבר שאין בו פגם, וכיון שנהנה ממנה מעל:

כשהיא מתה כיון שנהנה מעל. דכיון שמתה לאו בת פדיה היא, דאין פודים את הקדשים להאכילן לכלבים. ומיירי בין בחטאת תמימה בין בחטאת בעלת מום: