Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Maasros Perek 5 Mishnah 6

מעשרות פרק ה׳ משנה ו׳


One who makes grape-skin wine, and he put water on by measure, and he finds [afterwards] the same quantity, he is exempt from tithe. Rabbi Judah makes him liable. If he found more than the measure, he must give [tithe] for it from another place, in proportion.

הַמְתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בַּמִּדָּה וּמָצָא כְדֵי מִדָּתוֹ, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב. מָצָא יוֹתֵר עַל כְּדֵי מִדָּתוֹ, מוֹצִיא עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן:


המתמד – if he places water on the exterior shells and on the interior pomace or on the lees/sediment, it is called מתמד/making pomace wine putting water on by measure, and finds – after pressing - the same quantity. But here we are speaking with place waters specifically on the lees/sediment.

ומצא כדי מדתו – not exactly the same measure, for even if he placed three jugs of water and found three-and-one-half [jugs], he is exempt [from tithing]. For the taste of the lees/sediment of eatables forbidden prior to the setting aside of priestly gifts is not considered a complete taste but rather merely an acrid taste.

רבי יהודה מחייב – for he holds that it is impossible that all of the water would depart outside, but rather, half-a-jug of water would remain within the lees/sediment, and it would be found that these three-and-one-half jugs that left, they have within them one jug of wine and two-and-one-half of water, and they would be like mixed wine, for it is the manner of mixing wine. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

מצא יותר מכדי מדתו – and this is removing three and finding four.

מוציא עליו ממקום אחר – even from another place, meaning to say, that there is no question from this and requiring it – that is permitted, but rather, even from another place, one is able to tithe according to the percentage of the surplus of the measure.

המתמד. הנותן מים בחרצנין ובזגין או בשמרים נקרא מתמד. והכא מיירי בנותן מים בשמרים דוקא:

ומצא כדי מדתו. לאו דוקא כדי מדתו, דאפילו נתן ג׳ כדות של מים ומצא ג׳ וחצי פטור, עד שיתן ג׳ וימצא ד׳:

פטור. ואע״ג דשמרים יהבי בהו טעם, פטור, דטעם שמרים של טבל לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמא:

רבי יהודה מחייב. דסבר אי אפשר שיצאו כל המים לחוץ אלא נשאר חצי כד של מים בתוך השמרים, ונמצא שאלו הג׳ כדות וחצי שיצאו יש בהן כד א׳ של יין ושנים וחצי מים, והוו כיין מזוג, שכן דרך מזיגת היין. ואין הלכה כר׳ יהודה:

מצא יותר מכדי מדתו. והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:

מוציא עליו ממקום אחר. אף ממקום אחר, כלומר לא מיבעיא מיניה וביה דשרי, אלא אף ממקום אחר יכול לעשר לפי חשבון היתר על מדתו: