Mishnayos Kilayim Perek 7 Mishnah 6
Change text layout:
כלאים פרק ז׳ משנה ו׳
If a forceful occupier (anas) has sown seed in a vineyard, and it went out of his possession [and reverted to the rightful owner], he (the original owner) should cut it down, even during hol hamoed. Up to what amount should he pay the workers? Up to a third. If [they demand] more than this, he should cut it in his usual way even if he has to keep cutting after the festival. At what point is he considered a forceful occupier (anas)? From the [the name of the original owner] has sunk [into oblivion].
הָאַנָּס שֶׁזָּרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו, קוֹצְרוֹ אֲפִלּוּ בַמּוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִים, עַד שְׁלִישׁ. יָתֵר מִכָּאן, קוֹצֵר כְּדַרְכּוֹ וְהוֹלֵךְ אֲפִלּוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מֵאֵימָתַי הוּא נִקְרָא אַנָּס, מִשֶּׁיִּשְׁקָע:
Bartenura
האנס. שגזל כרם וזרעו:
ויצא מלפניו. שחזר הכרם לבעליו כשהוא זרוע:
קוצרו אפילו במועד. ואע״פ שאינו דבר האבד שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אעפ״כ מפני מראית העין התירו לקצור במועד שלא יהא נראה כמקיים כלאים בכרם. א״נ אם הוא ירא שמא יוסיף מאתים במועד אז הוי דבר האבד, דאף ע״ג דהאנס לא אסרן דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו מכל מקום אם הוסיפו מאתיים לאחר שחזרה לבעלים קדש, דלא גרע מלכשאחזור אלקטנו או סערתו הרוח לפניו דתנן לעיל שקדש:
עד שליש. אית דמפרשי עד שליש בשכר הפועלים, שאם לא מצא פועלים אלא בשליש יותר על שכרן הראוי יתן כדי שיעקור הכלאים מיד, יותר על זה לא יתן אלא קוצר כדרכן אע״פ שהכלאים משתהין בכרם. ואית דמפרשי עד שליש ממה ששוין פירות הכרם ותבואת השדה יתן לפועלים כדי לעקור הכלאים מיד, יותר משליש שווי פירות הכרם ותבואת הזרע לא יתן, אלא ימתין עד שיקצור כדרכו:
מאימתי נקרא אנס. כלומר מאימתי נקרא הכרם על שם האנס להחשב כשלו לאסרו בזריעה:
משישקע. שם הבעלים מן הכרם ויקרא ע״ש הגזלן, מאותה שעה תהיה הכרם חשובה כשלו ויקדש כל מה שיזרע בה:
האנס – who stole a vineyard and sowed it.
ויצא מלפניו – that the vineyard returned to its owners when it was sown.
קוצרהו אפילו במועד – and even though it is not a matter that will be irretrievably lost, for a person does not prohibit something that is not his, even though because of the sake of appearance, they permitted him to cut it down on the [Intermediate Day of the] Festival, so that it would not appear like someone maintaining Kilayim/mixed seeds in a vineyard. Alternatively, if he is afraid lest he will add two-hundred during the [Intermediate Days of the] Festival, then it would be a matter that will be irretrievably lost, for even though that the person who stole the vineyard and sowed it did not prohibit them, for a person does not prohibit something that is not his, nevertheless, if they added two hundred after the field return to the owners, it is sanctified, for one does not diminish from when I will return, I will harvest it or the wind-storm before him is in front of him, as it is taught above (see Mishnah 4 of this chapter) that he sanctified it.
עד שליש – there are those who explain until one -third of the salary of the workers, for if he did not find workers other than for a third more than their salaries that are appropriate, he should give in order that they can uproot the Kilayim/mixed seeds immediately, more than this, he should not give, but should cut them down in their ordinary manner even though the mixed seeds tarry/remain in the vineyard. But there are those who explain [the term] "עד שליש"/up to a-third – from what the fruit of the vineyard and the grain of the field are worth he should give to the workers in order that they immediately uproot the mixed seeds, [but] more than one-third the value of the fruit of the vineyard and the grain sown he should not give, but rather, he should wait until he can cut them in the usual manner.
מאימתי נקרא אנס – that is to say, from when is the vineyard called by the name of the person who stole (i.e., usurped) a vineyard and stole it to be considered as if it is his to prohibit it from sowing.
משישקע-[when it will settle] the name of the owners from the vineyard and it will be called by the name of the thief, from that hour the vineyard will be considered as his and he will sanctify all that he sows in it.