Mishnayos Kerisos Perek 5 Mishnah 1
Change text layout:
כריתות פרק ה׳ משנה א׳
If one consumed an olive-bulk of blood that spurted during the slaughter of a domesticated animal, an undomesticated animal, or a bird, whether it is a kosher or non-kosher species; or if one consumed blood that flowed after stabbing an animal or killing it in a manner other than by ritual slaughter, or blood that spurted after ripping the animal’s windpipe or gullet, or blood that spurted during bloodletting with which the soul departs, one is liable to receive karet for consuming it intentionally or to bring a sin offering for consuming it unwittingly. But with regard to blood of the spleen, blood of the heart, blood of eggs, blood of grasshoppers, or blood of exudate [tamtzit], i.e., that oozes from the neck of the animal after the initial spurt of its slaughter concludes,one is not liable for consuming it. Rabbi Yehuda deems one liable in the case of blood of exudate.
דַּם שְׁחִיטָה בִּבְהֵמָה, בְּחַיָּה וּבְעוֹפוֹת, בֵּין טְמֵאִים וּבֵין טְהוֹרִים, דַּם נְחִירָה, וְדַם עִקּוּר, וְדַם הַקָּזָה שֶׁהַנֶּפֶשׁ יוֹצְאָה בוֹ, חַיָּבִים עָלָיו. דַּם הַטְּחוֹל, דַּם הַלֵּב, דַּם בֵּיצִים, דַּם דָּגִים, דַּם חֲגָבִים, דַּם הַתַּמְצִית, אֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב בְּדַם הַתַּמְצִית:
Bartenura
דם שחיטה. בין בבהמה בין בחיה בין בעופות, בין דם נחירה בין דם עיקור שנעקרו הסימנים, וכן דם הקזה שהנפש יוצאה בו, ואיזהו דם שהנפש יוצאה בו, כל זמן שהוא מקלח דהיינו האמצעי, יצא ראשון שבתחילת ההקזה, ואחרון לאחר שכלה הדם ונתמעט, שהוא שותת בסמוך ואינו מקלח מרחוק שאין זה דם הנפש:
חייבים עליו. אם אכל ממנו כזית חייב כרת:
דם הלב. דם הנבלע בבשר הלב, והוי כשאר דם האברים שהוא בלאו, ואין חייבין עליו כרת. אבל דם הנמצא בחלל הלב, מבית השחיטה הוא בא, שהבהמה שואפת בעת שחיטה ומכנסת דם מבית השחיטה בחלל הלב, וחייבים עליו כרת אם יש בו כזית:
דם ביצים. אית דמפרשי דם שבביצי הזכר בשור איל ותיש. ולי נראה, דם הנמצא בביצת תרנגולת:
ודם התמצית. שמתמצה ונסחט ושותת כשיוצא. לשון ונמצה דמו (ויקרא א׳):
אין חייבים עליו כרת. שאין כרת אלא בדם הנפש. דכתיב (שם י״ז) כי נפש כל בשר דמו הוא כל אוכליו יכרת. ופסק ההלכה, דדם הטחול והלב והכליות ודם התמצית הרי אלו באזהרה וכל דם לא תאכלו, ולוקין עליהם ואין בהם משום כרת. ודם הנמצא בביצים, אסור מדברי סופרים. ודם שרצים, אם אכלו ממנו כזית לוקה משום אוכל שרץ, ולא משום אוכל דם. ודם דגים וחגבים טהורים, מותר לכתחילה, אבל צריך שיהיה בדם דגים, קשקשים, שיוכיח עליו שהוא דם דגים, מפני מראית העין. ודם האדם, אסור מדברי סופרים כשפירש מן האדם, ואין לוקין עליו:
דם שחוטה – whether cattle or wild beast or fowl, whether the blood of a stabbed animal, whether the blood of tearing loose the windpipe and gullet before cutting, whether the organs, the cutting of which is an indication that the animal has been slaughtered according to the ritual (i.e., the windpipe and gullet), and similarly, the blood of the arteries with which the life goes out (i.e., the splashing blood), whenever it flows in an uninterrupted jet (i.e., splashing), meaning the middle, when the first goes out which is the beginning of the uninterrupted jet, and the last is after the flood diminishes and is reduce, which flows gently/comes down slowly nearby and does not splash from afar, for this is not the blood of the soul.
חייבים עליו – if he consumed form it an olive’s bulk, he is liable for extirpation.
דם הלב – blood that is absorbed in the skin of the heart, and it is like the rest of the blood of the limbs which is a negative [commandment] and we are not liable for extirpation for it, but the blood that is found in the chamber/cavity of the heart, it comes from the throat, as the cattle pants at the time of the ritual slaughter and blood enters from the throat in the chamber of the heart, and we are liable for extirpation for if there is within it an olive’s bulk.
דם ביצים – there are those who interpret that the blood of the male testicles of a bull, a ram and a he-goat. But to me it appears that it is the blood that is found in the testicles of the chicken.
ודם התמצית (the last blood oozing through the cut of a vein/that which is squeezed out) – that is wrung out/drained and is pressed out and flows gently when it leaves [the body]. The language is (Leviticus 1:15): “and its blood shall be drained out [against the side of the altar].”
אין חייבים עליו כרת – there is no extirpation other than with the blood of the soul (from the arteries, that is splashing). As it is written (Leviticus 17: 14): “You shall not partake of the blood of any flesh], for the life of all flesh is its blood. Anyone who partakes of it shall be cut off.” But the Halakhic decision is that the blood of the spleen and the heart and the kidneys and the blood which oozes out of the arteries after the lifeblood flows out, they are [included] in the warning (Leviticus 7:26): “And you must not consume anu blood [either of bird or of animal, in any of your settlements].” But they are flogged [for their violation] and they lack any [punishment of] extirpation. But the blood that is found in the testicles [of animals], is forbidden, from the words of the Scribes. But the blood of reptiles, if they consumed from it an olive’s bulk receives flogging because of the eating of reptiles, not because of consuming blood. And the blood of fish and locusts are pure, permitted ab initio, but there must be scales in the blood of fish, which will prove for it that it is the blood of fish, because of the appearance of transgressions. But the blood of humans is prohibited from the words of the Scribes that depart from the human, but we don’t flog upon it.