Mishnah.org Logo
Perek 9

Mishnayos Keilim Perek 9 Mishnah 8

כלים פרק ט׳ משנה ח׳

8
If there was a hole in the "eye" of an oven, the minimum size [for it to leave the category of being tightly closed] is the circumference of a burning spindle staff that can enter and come out [without being extinguished]. Rabbi Judah says: one that is not burning. If the hole appeared at its side, the minimum size must be that of the circumference of a spindle staff that can enter and come out while it is not burning. Rabbi Judah says: while burning. Rabbi Shimon says: if the hole is in the middle its size must be such that a spindle staff can enter it, but if it was at the side it need only be such as the spindle staff cannot actually enter. And similarly he used to rule concerning the stopper of a jar in which a hole appeared: the minimum size is the circumference of the second knot in an oat stalk. If the hole was in the middle the stalk should be able to enter, and if at the side it need not be able to enter. And similarly he used to rule concerning large stone jars in the stoppers of which appeared a hole. The minimum size is the circumference of the second knot in a reed. If the hole was in the middle the reed must be able to enter it, and if it was at the side the reed need not be able to enter it. When is this so? When the jars were made for wine, but if they were made for other liquids, if they have even the smallest hole, they are unclean. When is this so? When the holes were not made by a person, but if they were made by a person, if they have even the smallest hole, they are unclean. If a hole appeared [in other vessels its prescribed size ] is as follows: if the vessel was used for food, [the hole must be one] through which olives can fall out; if for liquids, one that lets out liquids; If for either, the greater restriction is imposed [even with regard to the issue of] a tightly fitting cover [the size of the hole need only be] one that admits a liquid.
תַּנּוּר שֶׁנִּקַּב מֵעֵינוֹ, שִׁעוּרוֹ מְלֹא כוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא דּוֹלֵק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁלֹּא דוֹלֵק. נִקַּב מִצִּדּוֹ, שִׁעוּרוֹ כִמְלֹא כוּשׁ נִכְנָס וְיוֹצֵא שֶׁלֹּא דוֹלֵק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, דּוֹלֵק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הָאֶמְצָע, נִכְנָס. מִן הַצַּד, אֵינוֹ נִכְנָס. וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בִּמְגוּפַת הֶחָבִית שֶׁנִּקְּבָה, שִׁעוּרָהּ מְלֹא מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל שִׁיפוֹן. מִן הָאֶמְצָע, נִכְנָס. מִן הַצַּד, אֵינוֹ נִכְנָס. וְכֵן הָיָה אוֹמֵר בַּחֲצָבִים גְּדוֹלִים שֶׁנִּקְּבוּ, שִׁעוּרָם מְלֹא מִיצָה שְׁנִיָּה שֶׁל קָנֶה. מִן הָאֶמְצָע, נִכְנָס. מִן הַצַּד, אֵינוֹ נִכְנָס. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיַיִן, אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ לִשְׁאָר מַשְׁקִין, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, טְמֵאִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּזְמַן שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ בִידֵי אָדָם. אֲבָל אִם נַעֲשׂוּ בִידֵי אָדָם, אֲפִלּוּ כָל שֶׁהוּא, טְמֵאִים. נִקְּבוּ, הֶעָשׂוּי לָאֳכָלִים, שִׁעוּרָן בְּזֵיתִים. הֶעָשׂוּי לְמַשְׁקִים, שִׁעוּרָן בְּמַשְׁקִים. הֶעָשׂוּי לְכָךְ וּלְכָךְ, מַטִּילִים אוֹתוֹ לְחֻמְרוֹ, בְּצָמִיד פָּתִיל וּבְכוֹנֵס מַשְׁקֶה:
ח׳

שנקב מעינו – the eye of the oven, this is the perforation/incision that one makes in it in order that the smoke can go out, and they seal the eye with plaster and close it up and make a perforation afterwards in the place of the plastering.

נכנס ויוצא דולק – that the perforation is wide and the spindle staff enters and goes out in a wide space.

ניקב מצדו – of the wood.

וכן היה אומר במגופת החבית – and so would Rabbi Shimon say with all of these, that their law is that from the middle one enters, but from the side one does not enter. But the Halakha is not according to Rabbi Shimon.

מלא מיצה שניה של שיפון (is the thickness of the second joint of a stem of oats) – this thickness of the second knot of the reed of oats, that the second is thinner than the first but more thick than the third, that the reed is thick from the bottom and becomes thinner as one ascends. שיפון is VIINEH in the foreign tongue.

לשאר משקין – as for example, oil, honey and milk.

אפילו כל שהן טמאים – even the slightest perforation does not protect with an airtight lid and they are defiled.

שלא נעשו בידי אדם – that they were not perforated with intention, but that it happened on its own.

ניקבו העשוי לאוכלים שיעורו בזיתים – now we are speaking of when the utensil itself was hollowed out/broken through and perforated. And all of these measurements that are above is when the closure/cover was hollowed out in its opening.

שיעורן בזיתים – if it was hollowed out when they remove the olive, it requires plastering/leveling, but less than this, it does not require plastering. And in the Gemara in Tractate Shabbat [96a] it proves that when a large vessel that was perforated when they remove the pomegranate and a small vessel that was hallowed out in its majority, the plastering and closing it up have no effect, and furthermore, it does not protect with an airtight lid since it it no longer has the status of a vessel. But if they plastered it, it becomes like foodstuffs that were kneaded with plaster that the plaster does not protect/save them.

שיעורן במשקין – when one brings in liquids.

העשוי לכך ולכך – for liquids and for foods.

מטילין אותו לחומרו – but if he perforated at the place where the liquids enter, he does not save/protect it with an airtight lid until it is plastered over.

שנקב מעינו. עין של תנור, הוא הנקב שעושים בו כדי שיצא ממנו העשן. ומירחו עינו בטיט וסתמוהו וניקב אח״כ במקום המירוח:

נכנס ויוצא דולק. שהנקב רחב והכוש נכנס ויוצא בריוח:

ניקב מצדו. של עין:

וכן היה אומר במגופת החבית. וכן היה ר׳ שמעון אומר בכל הני, דדינם מן האמצע נכנס ומן הצד אינו נכנס. ואין הלכה כר׳ שמעון:

מלוא מיצה שניה של שיפון. מלוא קשר שני של קנה של שיפון, שהשני דק מן הראשון ועבה יותר מן השלשה, שהקנה עב מלמטה ומתדקדק ועולה. שיפון, ויינ״א בלע״ז:

לשאר משקין. כגון שמן דבש וחלב:

אפילו כל שהן טמאים. אפילו נקב כל שהן אין מצילין בצמיד פתיל וטמאים:

שלא נעשו בידי אדם. שלא ניקבו במתכוין אלא מאליהן:

ניקבו העשוי לאוכלים שיעורו בזיתים. השתא מיירי בשנפחת הכלי עצמו וניקב. וכל הנך שיעורים דלעיל כשנפחתה סתימה שבפתחו:

שיעורן בזיתים. אם נפחת במוציא זית בעי מירוח, ובפחות מכאן לא בעי מירוח. ובגמרא במסכת שבת [צו] מוכיח דכלי גדול שניקב במוציא רמון, וכלי קטן שנפחת ברובו אין מירוח וסתימה מועילין בו, ושוב אינו מציל בצמיד פתיל כיון דבטל מתורת כלי. ואם מירחו נעשה כאוכלים שגבלן בטיט שאין הטיט מצילן:

שיעורן במשקין. בכונס משקה:

העשוי לכך ולכר. למשקין ולאוכלין:

מטילין אותו לחומרו. ואם ניקב בכונס משקה אינו מציל בצמיד פתיל עד שיומרח: