Mishnah.org Logo
Perek 2

Mishnayos Eruvin Perek 2 Mishnah 1

עירובין פרק ב׳ משנה א׳

1
One may arrange upright boards [passin] around a well in the public domain in order to permit drawing water from the well on Shabbat. A well is usually at least four handbreadths wide and ten handbreadths deep. Therefore, it is considered a private domain, and it is prohibited to draw water from it on Shabbat, as that would constitute a violation of the prohibition to carry from a private domain into a public one. The Sages therefore instituted that a virtual partition may be built in the area surrounding the well, so that the enclosed area could be considered a private domain, thus permitting use of the well and carrying of the water within the partitioned area. In this specific instance, the Sages demonstrated special leniency and did not require a proper partition to enclose the entire area. For this purpose, it suffices if there are four double posts [deyomadin] that look like eight single posts, i.e., four corner pieces, each comprised of two posts joined together at right angles; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: There must be eight posts that look like twelve. How so? There must be four double posts, one in each corner, with four plain posts, one between each pair of double posts. The height of the double posts must be at least ten handbreadths, their width must be six handbreadths, and their thickness may be even a minimal amount. And between them, i.e., between the posts, there may be a gap the size of two teams [revakot] of three oxen each; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda disagrees and says: There may be a slightly larger gap, the size of two teams of four oxen each, and this gap is measured with the cows being tied together and not untied, and with the minimal space necessary for one team to be entering while the other one is leaving.
עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין, נִרְאִין כִּשְׁמֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁמֹנָה, נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין. גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא, וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת, אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת:
א׳

עושים פסין לביראות – [watering stations (especially in the land of Israel for Temple pilgrims)] that are in the public domain because these watering stations/wells are the private domain, for they are deep ten [handbreadths] and one cannot fill up from them and take it out in to the public domain and they make boards that will make [an empty space] around the cistern which is the private domain and he will fill up and take out and leave there, and his animal can go in completely, or its head and most of its body and gave it to drink.

דיומדין – two pillars where each pillar from these four appears as two. "דיו" in the Greek language is “two.” But when one inserts the pillars that is made like two for the southwestern corner, it is found that one wall inclines towards the east, and one wall to the north and the second to the northwestern corner leans one side to the east and the other side to the south, and when you place all four of them in the four corners, it is found that direction is two cubits – one wall corresponding to a cubit and the space between them.

וארבעה פשוטים – in the middle, he places in each direction a board that is a cubit wide, and at the time when there isn’t between each board from these four corner-pieces made of rectangularly joined or of a block dug out In the shape of a trough, four of which corner-pieces form, in legal fiction, an enclosure of wells (see Talmud Eruvin 19a), but rather ten cubs or less, Rabbi Meir admits that there is no need for these plain boards, but if there is more than thirteen and one-third cubits between them, Rabbi Yehuda admits that they need plain boards; they do not dispute other than from ten until thirteen and one-third cubits as Rabbi Meir states that they require plain boards and Rabbi Yehuda states that they don’t, and the Halakha is according to Rabbi Yehuda.

שתי רבקות של שלש שלש בקר – for the width of each cattle is two cubits minus one-third, it is found that that the width of six cattle is ten cubits and that is the space that one can place between each and every board, according to Rabbi Meir. But if the width is greater than this, he needs to increase the number of plain boards.

רבקות – from the language (I Samuel 28:24): “[The woman had] a stall-fed calf [in the house].”

ר"י אומר של ארבע ארבע – they are thirteen and one-third cubits.

קשורות אבל לא מותרות – that you should not say that they are sort of tied and not actually tied, for that reason it was taught in the Mishnah, “"אבל לא מותרות/but not slack or loosely to be stringent and to reduce the space that is between them.

אחת נכנסת ואחת יוצאה – one team of cattle entering and one team leaving and there is greater width than if both of them would have been going out or both of them leaving and this is a leniency since we don’t require to be so squeezed in.

עושין פסין לביראות. שברשות הרבים. לפי שהביראות רשות היחיד הן שעמוקים עשרה ואין יכולים למלאות מהן ולהוציא לרשות הרבים, ועושין פסין שיהיו הפסין עושין [חלל] סביבות הבור רשות היחיד, וימלא ויוציא ויניח שם ותכנס בהמתו כולה או ראשה ורובה וישקנה:

דיומדין. שני עמודין. שכל עמוד מאלו הארבעה נראה כשנים. דיו בלשון יון שנים. וכשנועץ העמוד העשוי כשנים לפאת דרומית מערבית נמצא נוטה דופנו אחד למזרח ודופנו אחד לצפון, והשני לפאת מערבית צפונית נוטה צדו אחד למזרח וצדו אחד לדרום, וכשנותן ארבעתן לארבע הפאות נמצא לכל רוח שתי אמות דופן אמה כנגד אמה והריוח בינתיים:

וארבעה פשוטין. באמצע נותן לכל רוח לוח רחבה אמה. ובזמן שאין בין פס לפס מארבעה דיומדין [אלו] אלא עשר אמות או פחות מודה ר״מ דאין צריך לפסין פשוטין, ואם יש ביניהן יותר משלש עשרה אמה ושליש מודה ר״י דצריך פשוטין, לא נחלקו אלא מעשר עד שלש עשרה אמה ושליש. דר״מ אומר צריך פשוטים ור״י אומר אין צריך. והלכה כר״י:

שתי רבקות של שלש שלש בקר. שרוחב כל בקר ובקר אמתים פחות שליש, נמצא רוחב ששה בקר עשר אמות, וזה הריוח שיכול ליתן בין פס לפס לדברי רבי מאיר, ואם יש רוחב יותר מזה צריך שירבה בפסין פשוטין:

רבקות. לשון עגל מרבק (שמואל א׳ כח):

ר״י אומר של ארבע ארבע. הן י״ג אמה ושליש:

קשורות אבל לא מותרות. דלא תימא כעין קשורות ולא קשורות ממש, להכי תנא אבל לא מותרות, להחמיר ולמעט ריוח שבינתים:

אחת נכנסת ואחת יוצאת. רבקה אחת של בקר נכנסת ורבקה אחת יוצאת, ויש יותר רוחב משאילו היו שתיהן יוצאות או שתיהן נכנסות. וזו קולא היא דלא בעינן מצומצמות כל כך: