Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Eduyos Perek 3 Mishnah 11

עדיות פרק ג׳ משנה י"א


Also he declared three decisions of a lenient character:One may sweep up [on a festival] between the couches, And put spices [on the coals] on a festival; And roast a kid whole on the night of Passover. But the sages forbid them.

אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל. מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמְנִיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂים גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים:


מכבדין בין המטות – where they eat there and it is customary for them to recline on the couches and eat.

מוגמר – frankincense on the coals in order to smell it, but to polish the utensils, everyone says that it is prohibited.

מקולס – its legs and its bowels hanging [at its side] outside it when they roast it, and they do it in memory of the Passover offering, as it is written concerning it (Exodus 12:9): “but roasted – head, legs, and entrails -over the fire.” The animal roasted in its entirety with the entrails and legs on the head like this hero with its armaments of war with it. It is an Aramaic translation of “and a copper helmet” is helmet of copper (see Tractate Pesahim 74a where Rabbi Tarfon called it a kid with its helmet on).

וחכמים אוסרים – in all three [they forbid it]; serving food because of they will make holes/indentations, and the frankincense on the coals because it is not a need for every person but only for those who are most indulged or for the person who smells bad and the animal with its legs and bowels hanging [at its side] because it appears like eating Holy Things outside [the Temple] and the Halakha is according to the Sages.

מכבדין בין המטות. שאוכלין שם. ורגילין היו להסב על גבי מטות ולאכול:

מוגמר. לבונה על גבי גחלים כדי להריח בה. אבל לגמר את הכלים, דברי הכל אסור:

מקולס. כרעיו ובני מעיו תלויין בצדו חוצה לו כשצולהו. והיו עושים זכר לפסח דכתיב ביה (שמות י״ב:ט׳) ראשו על כרעיו ועל קרבו. מקולס, כגבור זה שכלי זייניו עמו. תרגום וכובע נחושת, וקולסא דנחשא:

וחכמים אוסרים. בשלשתן. כיבוד, משום אשוויי גומות. ומוגמר, משום דלאו צורך לכל נפש הוא, שאינו אלא למעונגים ביותר או למי שריחו רע. גדי מקולס, מפני שנראה כאוכל קדשים בחוץ. והלכה כחכמים: