Mishnayos Challah Perek 2 Mishnah 7
Change text layout:
חלה פרק ב׳ משנה ז׳
The [minimum] measure of hallah is one twenty-fourth [part of the dough]. If he makes dough for himself, or if he makes it for his son’s [wedding] banquet, it is one twenty-fourth. If a baker makes to sell in the market, and so [also] if a woman makes to sell in the market, it is one forty-eighth. If dough is made unclean either unwittingly or by an unforeseeable circumstance, it is one forty-eighth. If it was made unclean intentionally, it is one twenty-fourth, in order that a sinner should not profit.
שִׁעוּר הַחַלָּה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְעַצְמוֹ, וְהָעוֹשֶׂה לְמִשְׁתֵּה בְנוֹ, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. נַחְתּוֹם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עוֹשָׂה לִמְכֹּר בַּשּׁוּק, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת עִסָּתָהּ שׁוֹגֶגֶת אוֹ אֲנוּסָה, אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה. נִטְמֵאת מְזִידָה, אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר:
Bartenura
אחד מעשרים וארבעה. לפי שבעל הבית עיסתו מעוטה, ובפחות מאחד מעשרים וארבעה אין בה כדי מתנה, והתורה אמרה תתנו שיהא בו כדי נתינה:
והעושה למשתה בנו. אף על פי שעושה עיסה מרובה לא פלוג בעיסת בעל הבית:
נחתום העושה למכור בשוק. עיסתו מרובה, ובאחד ממ״ח יש בה כדי מתנה:
וכן האשה העושה למכור. אע״פ שעיסתה מעוטה לא פלוג בפת העשוי למכור:
נטמאת. הואיל ולשריפה עומדת א׳ ממ״ח:
אחד מעשרים וארבעה – for every house owner, his dough was thin, and less than one twenty-fourth, it lacks what can be a gift, and the Torah stated that it should be given, that it should have within it in order to be given.
והעושה למשתה בנו – even though that he makes a great amount of dough, he does not separate with the dough of the owner.
נחתום העושה למכור בשוק – his dough is greater, and with one in forty- eight, there is where with to give as a gift.
וכן האשה העושה למכור – even though her dough is thin, he does not separate with the bread that is made to sell.
נטמאה – since it stands to be burned one out of forty-eight