Mishnayos Challah Perek 1 Mishnah 9
Change text layout:
חלה פרק א׳ משנה ט׳
In the case of hallah and terumah:One is liable for death on account of [having eaten] them death [intentionally], or to [repay] an added fifth [if unwittingly]; They are forbidden to non-priests; They are the property of the priest; They are nullified [in a mixture of] one-hundred-and-one [parts, the rest being non-sacred dough or produce]; They require washing of one’s hands; And [waiting until] the setting of the sun [prior to eating them]; They may not be separated from pure [stuff] for impure; But rather from that which is close, And from that [in a] finished [state]. If one said: “All my threshing-floor is terumah, or all my dough is hallah,” he has not said anything, unless he has left some over.
הַחַלָּה וְהַתְּרוּמָה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִיתָה וְחֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִים לְזָרִים, וְהֵם נִכְסֵי כֹהֵן, וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה, וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִם וְהַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ, וְאֵין נִטָּלִין מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא, אֶלָּא מִן הַמֻּקָּף וּמִן הַדָּבָר הַגָּמוּר. הָאוֹמֵר, כָּל גָּרְנִי תְרוּמָה וְכָל עִסָּתִי חַלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיְּשַׁיֵּר מִקְצָת:
Bartenura
חייבין עליהן מיתה. זר האוכלן מזיד חייב מיתה בידי שמים, דחלה אקריא תרומה ובתרומה כתיב (ויקרא כ״ב:ט׳) ומתו בו כי יחללוהו:
וחומש. האוכלן שוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:
ואסורים לזרים. בחנם היא שנויה, דכיון שחייבים הזרים עליהם מיתה וחומש פשיטא דאסורים לזרים. ולרבי יוחנן דאמר חצי שיעור מדאורייתא, מצינן למימר דתנא אסורים לזרים לחצי שיעור שאין בו לא מיתה ולא חומש, אבל איסורא דאורייתא מיהא איכא:
והן נכסי כהן. שיכול למכרן וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:
ועולין באחד ומאה. אם נתערבו במאה של חולין:
וטעונים רחיצת ידים. הבא ליגע בהן צריך ליטול ידיו תחלה, שסתם ידים פוסלות את התרומה, ואת החלה שאף היא נקראת תרומה:
והערב שמש. טמא שטבל אינו אוכל בתרומה עד שיעריב שמשו, כדכתיב (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים, והוא הדין לחלה:
ואינן ניטלים מן הטהור על הטמא. גזרה שמא יתרום שלא מן המוקף, משום דמסתפי שמא יגע הטמא בטהור ויטמאנו. ואנן בעינן שהתורם יתרום מן המוקף כדתנן בסמוך:
ואין ניטלין אלא מן המוקף. גרסינן, ופירוש מוקף קרוב וסמוך:
מן הדבר הגמור. שנגמרה מלאכתן, וחלה משתתגלגל העיסה:
עד שישייר מקצת. דחלה ותרומה כתיב בהו ראשית, ובעינן שיהו שיריהן נכרים:
חייבין עליהן מיתה – A foreigner (i.e. non-Kohen) who eats them (i.e., Hallah) willfully is liable for death by the hand of heaven, for Hallah is called “Terumah”/heave-offering, as with Terumah, it is written (Leviticus 22:9): “….and die for it, having committed profanation…”
וחומש – he who eats them (i.e., Hallah) inadvertently, pays the principal to the owners and a fifth to any Kohen that he desires.
ואסורים לזרים – it is taught gratuitously, for since foreigners are liable for them (i.e., eating Hallah) death and one-fifth, it is obvious that they are forbidden to foreigner. And to Rabbi Yohanan, who said one-half measure according to the Torah, we found to say that since it teaches that it is forbidden to foreigners – for a half-measure, it has neither death nor the one-fifth (penalty). But, there is, however, the prohibition from the Torah.
והן נכסי כהן – that he is able to sell them and purchase with them slaves and land and impure cattle.
ועולין באחד ומאה – if they were combined with one hundred [parts] of non-sacred [food].
וטעונים רחיצת ידים – He who comes in contact with them must wash his hands first, for mere hands invalidate the Terumah, for even the Hallah is called Terumah.
והערב שמש – an impure [Kohen] who immersed [in a ritual bath] does not eat Terumah until sunset (see Mishnah Berakhot, Chapter 1, Mishnah 1 and the Bartenura there), as it is written (Leviticus 22:7): “As soon as the sun sets, he shall be clean; and afterward he may eat of the sacred donations, [for they are his food],” and the same law applies to Hallah.
ואינן ניטלים מן הטהור על הטמא – this is a decree, lest he dedicate as sacred- property that which is not from that which is brought near, because they doubt lest the impure comes in contact with the pure and defile it, and we require that a person who dedicates [to the Sanctuary] will dedicate from what is near, as is taught shortly.
ואין ניטלין אלא מן המוקף – We have the reading, and the explanation of [the word] "מוקף" is near and next to.
מן הדבר הגמור – that their work has been completed and [in this regard] Hallah once the dough is rolled.
עד שישייר מקצת – that [both for] Hallah and Terumah, it is written, "ראשית" (see Numbers 15:20 – “As the first ("ראשית") yield [of your baking]….”); and we require that their remnants are recognized.