Mishnah.org Logo
Perek 3

Mishnayos Chagigah Perek 3 Mishnah 1

חגיגה פרק ג׳ משנה א׳

1
Concerning several matters there is greater stringency with regard to sacrificial food than with regard to teruma, a portion of the produce designated for the priest. This expresses itself in many ways, the first being that one may immerse vessels inside other vessels to purify them for teruma; but not for sacrificial food, for which one must immerse each vessel separately. Another difference is that the halakhot of the back of a vessel and its inside and its place for gripping apply to vessels used for teruma, meaning that each part of the vessel has its own use and is considered a separate vessel in that it does not convey impurity to the other parts of the vessel when it contracts impurity; but not to sacrificial food, for which an impure section of the vessel does convey impurity to all the other sections. Likewise, one who carries an object trodden on by a zav, a man suffering from gonorrhea, may carry teruma at the same time, if he is careful that neither he nor the impure object should come into contact with the teruma, but this may not be done with sacrificial food. The garments of those who eat teruma are like an object trodden on by a zav with regard to sacrificial food. The mishna lists other stringencies that apply to sacrificial foods but not to teruma: The characteristics of teruma are not like the characteristics of sacrificial food, as in the case of vessels that are used with sacrificial food, if one has a garment or vessel that is tied up he must untie it and dry it if there was any moisture on it, as both a knot and absorbed moisture are considered interpositions that prevent the water of the ritual bath from reaching the entire garment. And he may then immerse them, and afterward he may tie them up again if he wishes. But with regard to teruma he may, if he so desires, tie up the garment and then immerse it without any concern that the knot might be considered an interposition.
חֹמֶר בַּקֹּדֶשׁ מִבַּתְּרוּמָה, שֶׁמַּטְבִּילִין כֵּלִים בְּתוֹךְ כֵּלִים לַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא לַקֹּדֶשׁ. אֲחוֹרַיִם וְתוֹךְ וּבֵית הַצְּבִיטָה בַּתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא בַקֹּדֶשׁ. הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּדְרָס נוֹשֵׂא אֶת הַתְּרוּמָה, אֲבָל לֹא אֶת הַקֹּדֶשׁ. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְרוּמָה, מִדְרָס לַקֹּדֶשׁ. לֹא כְמִדַּת הַקֹּדֶשׁ מִדַּת הַתְּרוּמָה, שֶׁבַּקֹּדֶשׁ מַתִּיר וּמְנַגֵּב וּמַטְבִּיל וְאַחַר כָּךְ קוֹשֵׁר, וּבַתְּרוּמָה קוֹשֵׁר וְאַחַר כָּךְ מַטְבִּיל:
א׳

חומר בקודש. שמטבילין כלי בתוך כלי – when both of them are ritually impure.

אבל לא לקודש – since we say that the heaviness of the inner utensil which weighs upon the outside which is placed within it, leaves a space before the defilement (tit must say, “before the water, and so it is in Rashi and in the Gemara – Tractate Hagigah 21a), for Ritual immersion is not effective for either one (i.e., Terumah/Priest’s due or Holy things).

אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה – a utensil that is appropriate to use inside it and at its back/outside and its handle. Each and every usage with it is considered a utensil in and of itself with regard to Terumah/priest’s due, for if one part became defiled, the other part did not become defiled. And we are speaking of Rabbinic defilements, for if the back/outside became defiled win ritually impure liquids, the inside is not defiled, nor the handle, but if the handle was defiled, the back and insides were not defiled. And the explanation of בית הצביטה – is something you grab hold of, such as the language of (Ruth 2:14): “He handed her roast grain, [and she ate her fill and had some left over].” But there are those who have the reading "בית הצביעה" – from the language for a finger – that they for the utensil a handle to place one’s finger inside it. When he drinks, in order that he not place hand inside the utensil proper.

אבל לא לקודש – for if one of them became ritually defiled in Rabbinic defilements, it is entirely impure for Holy things.

הנושא את המדרס – [A person who comes in contact with] the shoe of the individual with a flux.

נושא את התרומה – [he can carry priest’s due] if he wants in an earthen wine-jug, which does not touch its airspace.

אבל לא את הקודש – because of an incident that had taken place with an individual who had been carrying a jug of wine of drink-offerings, and his sandal-strap of his shoe broke that had Levitical uncleanness arising from an individual with a flux’s immediate contact by treading/leaning against, etc., and he took it in his hand and as a result, it fell into the atmosphere of the jug, and the Holy thing was ritually defiled; at that hour they said that whomever carries Levitical uncleanness arising from an individual with a flux’s immediate contact by treading/leaning against, should not carry any Holy thing, and because I was an incident that happened with something that was considered a Holy thing. Therefore, they did not make a decree other than with something that was Holy and not priest’s due.

לא כמדת הקדש – with the interposition (of an intervening object) of his ritual immersions, is the measure of the priest’s due.

שבקדש – if there is a ritually impure cloth and he comes to ritually immerse it, if it is tied, he releases the knot, because it is similar to an interposition [of an intervening object].

ומנגב – if it is moist, he dries it first for the fatty, oily substance that is upon it is like an interposition [of an intervening object] of his ritual immersion.

ובתרומה – if he desires, he can tie it up and afterwards he immerses it while it is tied and it has no effect.

חומר בקודש. שמטבילין כלי בתוך כלי. כששניהם טמאים:

אבל לא לקודש. דאמרינן כובדו של כלי הפנימי המכביד על החיצון שהוא מונח בתוכו, חוצץ בפני הטומאה. (צ״ל בפני המים, וכן הוא ברש״י בגמרא) ואין טבילה עולה לא לזה ולא לזה:

אחוריים ותוך ובית הצביטה לתרומה. כלי הראוי להשתמש בתוכו ובאחוריו ובית צביטתו. כל תשמיש ותשמיש שבו, חשוב כלי בפני עצמו לענין תרומה, שאם נטמא זה לא נטמא זה. ובטומאות דרבנן קאמר, שאם נטמאו אחוריו במשקים טמאים לא נטמא תוכו ולא בית צביטתו, ואם נטמא בית צביטתו לא נטמאו אחוריו ותוכו. ופי׳ בית הצביטה, בית אחיזה. לשון ויצבט לה קלי. (רות ב׳:י״ד). ואית דגרסי בית הצביעה, לשון אצבע, שעושין לכלי בית אחיזה להכניס אצבעו בתוכו כשהוא שותה, כדי שלא יכניס ידו לתוך הכלי:

אבל לא לקודש. שאם נטמא אחד מהם בטומאות דרבנן, כולו טמא לקודש:

הנושא את המדרס. מנעל של זב:

נושא את התרומה. אם ירצה, בחבית של חרס, שאינו נוגע באוירה:

אבל לא את הקודש. משום מעשה שהיה באדם אחד שהיה נושא חבית יין של נסכים ונפסקה לו רצועה של סנדל שהיה מדרס הזב ונטלה בידו ומתוך כך נפלה לאויר החבית ונטמא הקודש. באותה שעה אמרו הנושא את המדרס לא ישא את הקודש. ולפי שמעשה שהיה בקודש היה, לפיכך לא גזרו אלא בקודש ולא בתרומה:

לא כמדת הקודש. בחציצת טבילותיו, מדת התרומה:

שבקודש. אם יש בגד טמא ובא להטבילו, אם קשור הוא מתיר את קשרו, משום דדמי לחציצה:

ומנגב. אם לח הוא מנגבו תחלה, דשמנונית שעליו הוי כחוצץ:

ובתרומה. אם ירצה קושרו ואח״כ מטביל כשהוא קשור ואין בכך כלום: