Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Beitzah Perek 4 Mishnah 7

ביצה פרק ד׳ משנה ז׳


The mishna states a different halakha: One may not produce fire, neither from wood, by rubbing one piece against another; nor from stones knocked against each other; nor from hot dirt; nor from tiles struck against each other; nor from water placed in round, glass vessels, which produces fire by focusing the rays of the sun. And similarly, one may not whiten tiles with a burning-hot heat in order to roast upon them afterward. And Rabbi Eliezer further stated the following leniency: A person may stand over objects in storage, such as produce that he has for some reason previously set aside from use, on Shabbat eve during the Sabbatical Year, during which no tithes are separated, which means one may take fruit on the following day without the need for any corrective measure, and say: From here, from these fruits, I will eat tomorrow. And the Rabbis say: He may not eat unless he marks the pile of fruit the day before and explicitly says: From here to there I will take.

אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר, וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן:


אין מוציאין את האור – because it is like “giving birth” and similar to [prohibited] work, for one creates this fire on the Festival day.

מן העפר – there is ground that when one digs it up, one produces fire from the place of its digging.

ולא מן המים – one puts water in a white glass utensil and places it in the sun and when the sun is very hot and the glass produces a flame, and brings scraps/chips and they reach the glass and it burns.

רעפים – a hollowed out earthenware utensil in its middle when they cover with them the gardens.

אין מלבנין – with a flame.

את הרעפים – and specifically with new flints because they are similar to a think that is burned, and they are glazed and strengthened by the flame.

ועוד אמר ר"א – because the Tanna taught one for a leniency regarding that which is not permitted for use on the Sabbath/Festival day (i.e., Muktzeh) and afterwards he taught another thing, and it says, “and furthermore.”

עומד אדם על המוקצה – that requires designation of an object for use [on the coming Holy Day], and the designation is beneficial for it.

ערב שבת בשביעית – when the tithe does not apply on it, and is not missing anything other than a designation. But the same law applies by that which is tithed in and in the rest of the years of the seven-year cycle. But he took something that is usual, for something merely set aside is not tithed, for dried figs and raisins are merely things that are stored away and it is not customary to tithe them prior to the completion of the work.

מכאן אני נוטל למחר – and is enough with these when there is choice.

עד שירשום – with a sign/symbol, for there is no choice. But the Halakha is according to the Sages.

אין מוציאין את האור. משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביו״ט:

מן העפר. יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה:

ולא מן המים. נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:

רעפים. כלי חרס חלולים באמצען שמכסים בהן הגגות:

אין מלבנין. באור:

את הרעפים. דוקא ברעפים חדשים משום דמשוי ליה מנא בהיסק זה, שהן מתחסמין ומתחזקים על ידי האור:

ועוד אמר ר״א. משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי, קאמר ועוד:

עומד אדם על המוקצה. הצריך הזמנה, והזמנה מועלת לו:

ערב שבת בשביעית. שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה. והוא הדין במעושר ובשאר שני השבוע. אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה:

מכאן אני נוטל למחר. וסגי בהכי דיש ברירה:

עד שירשום. בסימן, דאין ברירה. והלכה כחכמים: