Mishnah.org Logo
Perek 9

Mishnayos Bava Metzia Perek 9 Mishnah 13

בבא מציעא פרק ט׳ משנה י"ג

13
With regard to one who lends money to another and the debtor fails to repay it at the end of the term of the loan, the creditor may take collateral from him to ensure payment only by means of an agent of the court, not of his own accord. And he may not enter the debtor’s house to take his collateral, as it is stated: “When you lend your neighbor any manner of loan, you shall not go into his house to take his collateral. You shall stand outside, and the man to whom you lend shall bring forth the collateral to you outside” (Deuteronomy 24:10–11). If the debtor had two utensils of the same kind, the creditor takes one and leaves the other one in the debtor’s possession. And in addition, the creditor must return a pillow at night, as the debtor requires it for sleeping, and a plow, which is needed for his daytime work, by day. If the debtor died, he is not required to return it to the debtor’s heirs. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even to the debtor himself he needs to return the collateral each day only until thirty days have passed, and from thirty days onward, the creditor can sell them in court, with the proceeds going toward payment of the debt. One who takes a millstone as collateral violates a prohibition, and he is liable for taking two vessels, i.e., both millstones in the pair, as it is stated: “He shall not take the lower or upper millstone as collateral” (Deuteronomy 24:6). The tanna adds: Not only did the Sages say that it is prohibited to take the lower or upper millstone as collateral, but they also said that one may not take anything that people use in the preparation of food [okhel nefesh], as it is stated: “For he takes a man’s life [nefesh] as collateral” (Deuteronomy 24:6).
הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל:
י"ג

המלוה את חבירו – and the time arrived and he didn’t pay him back.

לא ימשכננו – to take from him a pledge/security against his will and even in the marketplace, but rather via an agent of the Jewish court, who should take it from him with the permission of the Jewish court.

ולא יכנס לביתו – even the agent of the Jewish court should not enter into his house, and all the more so, the creditor himself.

היה לו שני כלים – and his liability corresponds to both of them and he gave both as a pledge.

נוטל אחד ומחזיר אחד – at the time that he (i.e., the borrower) needs it, he should restore it to him and detain the second with him (i.e., the creditor), as it is explained further on. He should return the pillow at night and the plow during the day.

מת – the borrower. One does not restore the pledge/security to the heirs [of the borrower], for there is no commandment of restoring the pledge, for it is written (Deuteronomy 24:13): “You must restore the pledge to him…” – to him but not to his heirs.

עד שלשים יום – the time of the court case. But the Halakha is not according to Rabban Shimon ben Gamaliel.

בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו' – because there is according to the one (Rabbi Shimon – Bava Metzia 115a) who said that she is poor and we don’t take a pledge from her, because you must return it (i.e., the pledge/security) to her and she comes and goes to you, you bring her into disrepute with her neighbors, but a rich woman, about whom you don’t have to say this, I would say that you can take a pledge [from her], but this comes to inform us that this Tanna/teacher of the Mishnah does not, as it is written (Deuteronomy 24:17): “You shall not take a widow’s garment in pawn,” both a poor [widow] and a rich [widow] are implied.

משום שני כלים – the higher one is the upper millstone and the lower is a hand mill.

המלוה את חבירו. והגיע זמן ולא פרעו:

לא ימשכננו. ליקח ממנו משכון בעל כרחו ואפילו בשוק, אלא ע״י שליח בית דין, שיקח ממנו ברשות ב״ד:

ולא יכנס לביתו. אפילו שליח ב״ד לא יכנס לביתו. וכל שכן בעל חוב עצמו:

היה לו שני כלים. וחובו כנגד שניהם ומשכנו בשניהם:

נוטל אחד ומחזיר אחד. בשעה שהוא צריך לזה, יחזירנו ויעכב השני אצלו, כדמפרש ואזיל, מחזיר את הכר בלילה ואת המחרישה ביום:

מת. הלוה. אין משיב העבוט ליורשים, שאין כאן מצות השבת העבוט, דהשב תשיב לו את העבוט כתיב (דברים כ״ד:י״ג), לו ולא ליורש:

עד שלשים יום. זמן בית דין. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

בין שהיא עניה בין שהיא עשירה וכו׳ משום דאיכא למאן דאמר, עניה הוא דאין ממשכנין, שמתוך שאתה צריך להחזיר לה והיא נכנסת ויוצאת אצלך, אתה משיאה שם רע בשכנותיה, אבל עשירה דליכא למימר הכי, אימא ממשכנין, קמשמע לן האי תנא דלא, דכתיב לא תחבול בגד אלמנה, אחד עניה ואחד עשירה במשמע:

משום שני כלים. העליונה רכב. והתחתונה רחים: