Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Bava Kamma Perek 10 Mishnah 2

בבא קמא פרק י׳ משנה ב׳


If customs collectors took one’s donkey and gave him a different donkey that was taken from another Jew in its stead, or if bandits took his garment and gave him a different garment that was taken from a Jew in its stead, these items are now his because the owners despaired of retrieving them when they were stolen, and they may therefore be acquired by another. In a case of one who salvages items from a river, or from a troop [hagayis] of soldiers, or from bandits, if the owners of the items despaired of retrieving them, they are his, i.e., they belong to the one who salvaged them. And so too, with regard to a swarm of bees, if the owners despaired of retrieving the bees, they are his, i.e., they belong to the one who found them. Rabbi Yoḥanan ben Beroka said: A woman or a minor, whose testimony is not generally accepted by the court, is deemed credible to say: It was from here that this swarm emerged, and it therefore belongs to a certain individual. And one may walk into another’s field in order to salvage his own swarm of bees that has relocated there, and if he damaged some property in the process, he must pay for what he has damaged. But if the bees settled on a branch of a tree, he may not cut off the other’s branch in order to take the bees, even on the condition that he will later give him the money for it. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says: He may even cut off the branch and later give him the money for it as compensation.

נָטְלוּ מוֹכְסִין אֶת חֲמוֹרוֹ וְנָתְנוּ לוֹ חֲמוֹר אַחֵר, גָּזְלוּ לִסְטִים אֶת כְּסוּתוֹ וְנָתְנוּ לוֹ כְסוּת אַחֶרֶת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהַבְּעָלִים מִתְיָאֲשִׁין מֵהֶן. הַמַּצִּיל מִן הַנָּהָר אוֹ מִן הַגַּיִס אוֹ מִן הַלִּסְטִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְכֵן נָחִיל שֶׁל דְּבוֹרִים, אִם נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה אוֹ קָטָן לוֹמַר, מִכָּאן יָצָא נָחִיל זֶה. וּמְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ לְהַצִּיל אֶת נְחִילוֹ. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. אֲבָל לֹא יָקֹץ אֶת סוֹכוֹ עַל מְנָת לִתֵּן אֶת הַדָּמִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אַף קוֹצֵץ וְנוֹתֵן אֶת הַדָּמִים:


הרי אלו שלו – for undefined the owners have despaired immediately, and this one acquired it through despair [of the original owner] and the change of domain.

אם נתיאשו הבעלים – for we learned that regarding despair, when they say, Woe is Me for the loss of money, but not if it is not defined. The first section of the Mishnah [deals with] when the robbers took his clothing, that is undefined, that the owners resign their possession – we are speaking of Jewish thieves, for since the Jewish laws state: bring witnesses, bring proof, for when the robbers take it they (i.e., the owners) despair, but the concluding section of the Mishnah deals with heathen robbers for heathen judges judge with haughtiness and physical might, and when they state an opinion, it is without witnesses and without proof and those who suffered theft from them do not despair. But because of this, if we hear about this, it surely refers to despair, but, undefined, it is not.

נחיל של דבורים – a collection [of bees] gathered together with their sovereign.

לא יקוץ את השוכה – the bees settled upon the bough of his fellow and was afraid to take one at a time so that they should not flee, he should not cut the branch entirely, and even on condition of giving the money.

רבי ישמעאל וכו' – But the Halakha is not according to Rabbi Yishmael.

הרי אלו שלו. דמסתמא נתיאשו הבעלים מיד, וקננהו היאך ביאוש ושינוי רשות:

אם נתיאשו הבעלים. דשמעינהו דאייאש, דאמרי ווי לחסרון כיס. אבל סתמא לא. ורישא דנטלו לסטים את כסותו דמשמע דמסתמא מתייאשו, מיירי בלסטים ישראל, דכיון דדייני ישראל אמרי הבא עדים הבא ראיה, מכי נטלו לו לסטים מייאש. וסיפא בלסטים נכרים, שדייני נכרים דנין בגאוה ובזרוע ובאומדן דעת בלא עדים ולא ראיה, והנגזל מהם לא מייאש. ומשום הכי אי שמעינהו דאייאוש אין, אבל סתמא לא:

נחיל של דבורים. קיבוץ שנקבצים עם המלך שלהם:

לא יקוץ את שוכו. נתישבו דבורים [שלו] על שוכת חבירו, וירא ליטלן אחד אחד שלא יברחו, לא יקוץ את השוכה כולה ואפילו על מנת ליתן את הדמים:

רבי ישמעאל כו׳ ואין הלכה כר׳ ישמעאל: