Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Bava Basra Perek 1 Mishnah 6

בבא בתרא פרק א׳ משנה ו׳


The court does not divide a courtyard at the request of one of the joint owners unless there will be in it four by four cubits for this one and four by four cubits for that one, i.e., this minimum area for each of the joint owners. And the court does not divide a jointly owned field unless there is space in it to plant nine kav of seed for this one and nine kav of seed for that one. Rabbi Yehuda says: The court does not divide a field unless there is space in it to plant nine half-kav of seed for this one and nine half-kav of seed for that one. And the court does not divide a jointly owned garden unless there is space in it to plant a half-kav of seed for this one and a half-kav of seed for that one. Rabbi Akiva says that half that amount is sufficient, i.e., the area required for sowing a quarter-kav of seed [beit rova]. Similarly, the court does not divide a hall [hateraklin], a drawing room, a dovecote, a cloak, a bathhouse, an olive press, and an irrigated field unless there is enough for this one to use the property in the usual manner and enough for that one to use the property in the usual manner. This is the principle: Anything for which when it is divided, each of the parts is large enough to retain the name of the original item, the court divides it. But if the parts will not retain the original name, the court does not divide it. When does this rule apply? It applies when the joint owners do not both wish to divide the item; when only one of the owners wishes to divide the property, he cannot force the other to do so. But when both of them wish to divide the item, they may divide it, even if each of the owners will receive less than the amounts specified above. But in the case of sacred writings, i.e., a scroll of any of the twenty-four books of the Bible, that were inherited by two people, they may not divide them, even if both of them wish to do so, because it would be a show of disrespect to cut the scroll in half.

אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר, עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה. וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה, עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בֵּית רֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין, וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן, וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ, וְלֹא אֶת הַטַּלִּית, וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ, וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד, עַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין. וְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, אֲפִלּוּ בְפָחוֹת מִכָּאן, יַחֲלֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים, לֹא יַחֲלֹקוּ:


אין חולקין את החצר – one of the partners cannot force his fellow to divide the courtyard until there are four cubits to each one of the partners, other than the openings, for every house in the courtyard requires [that there will be] in front of his door four cubits in order to unload the burden that is upon his donkey. And outside of those four cubits, one needs in the courtyard another four cubits to each one of the partners for his other uses. And then there will be in the courtyard the law of division.

רבי יהודה אומר ט' חצאי קבין – this person like his place, and that person like his place. But they don’t dispute that in the places of Rabbi Yehuda they would make grain – a field that has nine half-kabs, is like the field of nine kabs in the place of the Rabbis.

בית רובע – a place to seed in it a square kab. And the Jewish legal decision is that the law of division on lands that stand for plough and sewing, other than if there remains for each one of the partners enough land in order that there is the work of one day of ploughing or sewing, and similar things.

מורן וטרקלין – kinds of palaces.

כדי לזה וכדי לזה – as it is explained further on, and after they would divide it up and each one takes his part, there would be in the part of each of them a place worthy of being called a reception/dining room and a compartment of the house/peristyle, that would remain on part of it the name that was for all of it.

בזמן שין שניהם רוצים – one cannot force his fellow to divide it by force, but he can force hi regarding the manner of "גוד או אגוד"/either fix you a price for my share, or I shall do so (and buy your share (see Talmud Bava Batra 13a), meaning to say, purchase my portion or sell me your portion for what it is worth.

ובכתבי הקודש – Torah, Prophets and Writings.

לא יחלקו – and specifically when they are in one volume, but in many volumes, each book separately, if they want, they can divide it.

אין חולקין את החצר. אין אחד מן השותפין יכול לכוף את חבירו לחלוק החצר עד שיהא בו ארבע אמות לכל אחד מן השותפין חוץ מן הפתחים, שכל בית שבחצר צריך שיהיה לפני פתחו ארבע אמות לפרק משאו מעל חמורו, וחוץ מאותן ארבע אמות צריך שיהיה בחצר ארבע אמות אחרות לכל אחד מן השותפין לשאר תשמישים ואז יהיה בחצר דין חלוקה:

רבי יהודה אומר תשעה חצאי קבין. מר כי אתריה ומר כי אתריה. ולא פליגי. באתריה דר׳ יהודה היתה עושה תבואה, שדה בת תשעה חצאי קבין כשדה בת תשעה קבין באתרייהו דרבנן:

בית רובע. מקום לזרוע בו רובע הקב. ופסק ההלכה, אין דין חלוקה בקרקעות העומדות לחרישה ולזריעה אלא אם כן ישאר לכל אחד מן השותפים קרקע כדי עבודת יום אחד בחרישה [או בזריעה] וכיוצא בהן:

מורן וטרקלין. מיני פלטין הן:

כדי לזה וכדי לזה. כדמפרש ואזיל שלאחר שיחלוקו ויטול כל אחד חלקו יהיה בחלק כל אחד מהם מקום ראוי שיקרא טרקלין או מורן, שישאר בקצתו השם שהיה בכולו:

בזמן שאין שניהם רוצין. אין יכול האחד לכוף את חבירו לחלוק על כרחו. אבל יכול לכופו לענין גוד או אגוד, כלומר, קנה חלקי או מכור לי חלקך במה שהוא שוה:

וכתבי הקודש. תורה נביאים וכתובים:

לא יחלוקו. ודוקא כשהם בכרך אחד. אבל בכרכים הרבה כל ספר בפני עצמו, אם רצו חולקים: