Mishnah.org Logo
Perek 5

Mishnayos Kesuvos Perek 5 Mishnah 2

כתובות פרק ה׳ משנה ב׳

2
One gives a virgin twelve months from the time the husband asked to marry her after having betrothed her, in order to prepare herself with clothes and jewelry for the marriage. And just as one gives a woman this amount of time, so too does one give a man an equivalent period of time to prepare himself, as he too needs time to prepare for the marriage. However, in the case of a widow, who already has items available from her previous marriage, she is given only thirty days to prepare. If the appointed time for the wedding arrived and they did not get married due to some delay on the part of the husband, then the woman may partake of his food. And if her husband is a priest, she may partake of teruma, even if she is an Israelite woman. The tanna’im disagree about the permission granted to a priest to sustain his betrothed with teruma before she is married to him. Rabbi Tarfon says: He may give her all of her required sustenance from teruma. During her periods of impurity, e.g., menstruation, when she cannot partake of teruma, she may sell the teruma to a priest and use the proceeds to buy non-sacred food. Rabbi Akiva says: He must give her half of her needs from non-sacred food and half may be from teruma, so that she can eat from the non-sacred food when she is ritually impure.
נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמָן וְלֹא נִשָּׂאוּ, אוֹכְלוֹת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכְלוֹת בַּתְּרוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְרוּמָה:
ב׳

נותנין לבתולה – the time to bring her into the canopy from the day that the husband demanded her after he betrothed her to warn her on the mattes the Huppah to prepare her ornaments/possessions.

לפרנס עצמה – with her ornaments/possessions for twelve months, as it is written (Genesis 24:55): “Let the maiden remain with us some days;” And what are “days” – a year, as it is written (Leviticus 25:29): “[If a man sells a dwelling house in a walled city, I may be redeemed until a year has elapsed since its sale;] the redemption period shall be a year.”

לפרנס עצמו – the needs of the meal and the Huppah/marriage.

ולאלמנה שלשים יום – who does not trouble [herself] so much with her ornaments because they are already in her hand.

ולא נשאו – for the owners delay and since the Tanna/teacher in the first segment taught about her, the end of the Mishnah also teaches about her.

ואוכלת בתרומה – if he is a Kohen, and she is an Israelite, that from the time that he betrothed her, she consumes the Terumah/Priest’s due from Torah law, as it is written (Leviticus 22:11): “But a person who is a priest’s property by purchase may eat of them.” And this person who is [the priest’s] property by purchase , but the Rabbis decreed upon an Israelite woman who is betrothed to a Kohen should not consume Terumah as a decree lest he offer her a cup to drink in her father’s house and she will give her some to her brothers and her sisters, and when the time arrives and she hasn’t married, she eats from his food, and does not eat in her father’s house, other than if her husband who is a Kohen designates a place and feeds her there, but there is no further decree lest she provide drink from a cup of Terumah to her brothers or to her sisters.

ר' עקיבא אומר מחצה חולין – to eat during her impurity.

נותנין לבתולה. זמן לכנסה לחופה מיום שתבעה הבעל לאחר שקידשה להזהירה על עסקי חופה להכין תכשיטיה:

לפרנס עצמה. בתכשיטיה שנים עשר חודש, דכתיב (בראשית כ״ד:נ״ה) תשב הנערה אתנו ימים, ומאי ימים, שנה, דכתיב (ויקרא כ״ד) ימים תהיה גאולתו:

לפרנס עצמו. בצרכי סעודה וחופה:

ולאלמנה שלשים יום. שאינה טורחת כ״כ בתכשיטיה שכבר יש בידה:

ולא נשאו. שהבעלים מעכבים. ואיידי דתנא רישא בדידהי תנא סיפא נמי בדידהי:

ואוכלת בתרומה. ואם כהן הוא והיא ישראלית שמשעה שקידשה אוכלת בתרומה מן התורה, דכתיב (שם כ״ב) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו, והאי קנין כספו הוא, אלא דרבנן גזור על בת ישראל המאורסת לכהן שלא תאכל בתרומה גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותיה, וכשהגיע הזמן ולא נישאת שאוכלת משלו אינה אוכלת בבית אביה אלא בעלה כהן מייחד לה מקום ומאכילה שם וליכא למגזר תו שמא תשקה מכוס של תרומה לאחיה ולאחיותיה:

נותנים לה הכל תרומה. אם ירצה. וכשיגיעו ימי טומאתה תמכרנה ותקח חולין:

ר׳ עקיבא אומר מחצה חולין. לאכול בימי טומאתה: