Mishnah.org Logo

Today's Mishnah Yomi

Eruchin 8:2 - 8:3

The Mishnah Yomi for Wednesday, January 21, 2026 is Eruchin 8:2 - 8:3

＜ Previous DayTodayNext Day ＞

Mishnah 1

Mishnayos Eruchin Perek 8 Mishnah 2

ערכין פרק ח׳ משנה ב׳

2
If one said: The field is hereby mine for ten sela, and one other person said: It is mine for twenty, and one said for thirty, and one said for forty, and one said for fifty; and then the one who bid fifty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid forty. This ensures that the Temple treasury does not lose. If the one who bid forty sela subsequently reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid thirty. If the one who bid thirty subsequently reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and the field is redeemed by the one who bid twenty. If the one who bid twenty reneged on his offer, the treasurer repossesses from his property up to ten sela and it is redeemed by the one who bid ten. If the one who bid ten reneged on his offer, the treasurer sells the field at its value and collects the remainder from the property of the one who bid ten, to complete the sum of ten sela. If the owner says he will pay twenty sela and any other person says he will pay twenty sela, the offer of the owner takes precedence, due to the fact that he adds one-fifth.
אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשֶׂר סְלָעִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּעֶשְׂרִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלשִׁים, וְאֶחָד אוֹמֵר בְּאַרְבָּעִים, וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשִּׁים. חָזַר בּוֹ שֶׁל חֲמִשִּׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל אַרְבָּעִים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל שְׁלשִׁים, מְמַשְׁכְּנִין מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשְׂרִים, מְמַשְׁכְּנִים מִנְּכָסָיו עַד עָשֶׂר. חָזַר בּוֹ שֶׁל עֶשֶׂר, מוֹכְרִים אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ וְנִפְרָעִים מִשֶּׁל עֶשֶׂר אֶת הַמּוֹתָר. הַבְּעָלִים אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים, וְכָל אָדָם אוֹמְרִים בְּעֶשְׂרִים, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ:
ב׳

ממשכנין מנכסיו עד עשר וכו' (they exact a surety from his property for ten) – and these words are when they retracted one after the other. But if they retracted all of them together, they divide in thirds between them equally. How so. If the first said: “This is mine for ten,” and the second said: “[this is mine] for twenty” and the third said:” [this is mine] for twenty-four, and the second and third [individuals] retracted as one, they give it to the first [individual] for ten, and exact a surety from the property of the second for seven and from the property of the third for seven, and it is found, that what is given in dedication to the Temple collects twenty four. And similarly, if all three of them retracted as one (i.e., at the same time), and the object was sold from that which was dedicated to the Temple to all three, they exact a surety from the properties of each one of the three [individuals] seven Sela. And such is the manner forever.

ממשכנים מנכסיו עד עשר וכו׳ והני מילי כשחזרו זה אחר זה, אבל חזרו כולן כאחד, משלשים ביניהן בשוה. כיצד, אמר הראשון הרי הוא שלי בעשר ואמר השני בעשרים ואמר השלישי בעשרים וארבע, וחזרו בהן השלישי והשני כאחד, נותנים אותו לראשון בעשר, וממשכנים מנכסי השני בשבע ומנכסי השלישי בשבע, ונמצא ההקדש גובה עשרים וארבע. וכן אם חזרו שלשתן כאחד ונמכר מהקדש בשלש, ממשכנים בנכסי כל אחד משלשתן שבעה סלעים. וכן על דרך זה לעולם:

Mishnah 2

Mishnayos Eruchin Perek 8 Mishnah 3

ערכין פרק ח׳ משנה ג׳

3
If the owner says he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-one sela, the owner gives twenty-six sela and takes the field. He pays the twenty that he initially offered; plus five sela, which is one-fifth of the total future sum, i.e., one-quarter of his initial offer. In addition, he adds one sela, the difference between his initial offer and that of the other person, so that the Temple treasury will not receive less than the twenty-one sela offer proposed by the other person. If the owner says he will pay twenty sela and another person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-two sela, the owner gives twenty-seven sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-three sela, the owner gives twenty-eight sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-four sela, the owner gives twenty-nine sela and takes the field. If the owner says he will pay twenty sela and another said: The field is hereby mine for a payment of twenty-five sela, the owner gives thirty sela, as the owner adds one-fifth only to the amount that he bid, and does not add one-fifth to the addition of that other person. If the owner said he will pay twenty sela and one other person said: The field is hereby mine for a payment of twenty-six sela, if the owner wished to pay thirty-one sela and a dinar the owner takes precedence; and if not, the treasurer says to the other person: The field has come into your possession based on your bid, as it is more than the Temple treasury can compel the owner to pay.
אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְעֶשְׂרִים וְאַחַת, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְשֵׁשׁ. בְּעֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע. בְּעֶשְׂרִים וְשָׁלשׁ, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנֶה. בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים, הַבְּעָלִים נוֹתְנִים שְׁלֹשִׁים, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין חֹמֶשׁ עַל עִלּוּיוֹ שֶׁל זֶה. אָמַר אֶחָד, הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי בְּעֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ, אִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִתֵּן שְׁלֹשִׁים וְאֶחָד וְדִינָר, הַבְּעָלִים קוֹדְמִים. וְאִם לָאו, אוֹמְרִים, הִגִּיעָתְךָ:
ג׳

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת – after the owners stated: “for twenty.”

הבעלים נותנים – against their will twenty six, that to that one, they don’t give it to him, for since the owners said, “for twenty”, and the praise rose with the added fifth to twenty-five, but if they give it to him to this one “for twenty-one,” and it is found that it is dedicated to the Temple, he loses [money]. But the owners, against their will give that Selah that this one added to the principle and their twenty five, but on the Selah that this one adds, they do not add the added fifth.

אמר אחד בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים – against their will. But in the Gemara (Tractate Arakhin 27b) an objection is raised: Why do they force the owners? It is all right that until now, we obligate them for we are not able to give to this, for their principal is not like the principal and added fifth that the owners stated in the first clause [of the Mishnah], therefore, by force, we return it to the owners, and since we return it to them, we need to give the principal the way others estimated it and their added fifth. But now that one person said: “for twenty-five,” it should be given to that one, for their principal is like the principal plus the added fifth that the owners stated in the first clause, and let the owners say: “another comes in our place that wants to give twenty-five like us.” And he responds, as for example, that in the first clause, the owners say: “one penny more on the twenty-five Sela,” that their calculation of twenty-five and an added fifth arrives at the twenty-fiv and an penny, but if we give it to this one, there is a loss to the Sanctuary. Therefore, we return it to the owners against their will. But that it is not taught [in the Mishnah’s] first clause: “the owners say for twenty and a penny,” for regarding the pennies the Tanna/teacher [of the Mishnah] was not exact and he did not consider to teach it to them.

אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר – as for example, that from the outset when the owners opened first [in bidding], they said: ‘for twenty-one Sela,” which is between the principal and the added fifth of twenty-six Sela and a Denar, for the Sela is four Denarim and the added fifth is one-quarter of the money as we have stated, and the valuation of this are five, which is thirty-one and a Denar.

הבעלים קודמין – for if we would give him this, he would cause a loss to the Sanctuary of a Denar from was stated by the owners in the first clause [of the Mishnah], therefore, we return them to the owners against their will.

ואם לאו – if the owners did not open first other than with twenty and, and this one (i.e., the potential buyer) states: “twenty-five.”

אומרים לזה הגיעתך – this is surely yours, and we don’t return it to the owners. Because the owners state: “Another came in our place that gives twenty five like us.” But it is taught in our Mishnah that the owners do not add a fifth other than if they opened first, and not on the valuation of that [other] person, these words apply where people did not make an estimation of he land like this other person stated, but if three people make an estimated it according to the words of that of, the owners add an increased fifth of valuation against their will. But all of our Mishnah does not speak other than with ancestral field when the Jubilee is no longer in force, as it is taught at the beginning of the chapter (Mishnah 1).

אמר אחד הרי היא שלי בעשרים ואחת. לאחר שאמרו הבעלים בעשרים:

הבעלים נותנים. בעל כרחן עשרים ושש. דלהאי לא יהבינן ליה, הואיל ואמרו הבעלים עשרים ועלה החשבון עם החומש בעשרים וחמש, ואי יהבינן ליה להאיך בעשרים ואחת נמצא הקדש מפסיד. ובעלים בעל כרחן יתנו אותו סלע שהוסיף זה על הקרן ועשרים וחמש דידהו, אבל על סלע שהוסיף זה לא יוסיפו חומש:

אמר אחד בחמשה ועשרים הבעלים נותנים שלשים. בעל כרחן. ובגמרא פריך אמאי כופין את הבעלים, בשלמא עד השתא חייבינן להו דהא לא מצינן למיתבא להנך, משום דקרן דידהו לא הוי כקרן וחומש דאמרו בעלים ברישא, הלכך על כרחך מהדרינן אבעלים, וכיון דמהדרינן עלייהו בעו למיתב קרנא כמה דשיימוה אחריני, וחומשא דידהו. אבל השתא דאמר אחד בחמשה ועשרים, ליתנו להאיך, דהא קרן דידהו הוי כקרן וחומש דאמור בעלים ברישא, ולימרו בעלים הרי בא אחר במקומינו שרוצה ליתן חמשה ועשרים סלעים כמותינו. ומתרץ, כגון דאמור בעלים ברישא פרוטה יותר על עשרים סלעים, דמטי חושבנא דקרן וחומש לחמשה ועשרים ופרוטה, ואי יהבינן ליה להאי, איכא פסידא להקדש. הלכך מהדרינן אבעלים בעל כרחייהו. והא דלא תנא ברישא הבעלים אומרים בעשרים ופרוטה, דבפרוטות לא דק תנא ולא חש למיתנינהו:

אם רצו הבעלים ליתן שלשים ואחד ודינר. כגון דמעיקרא כשפתחו הבעלים ראשון אמרו בעשרים ואחת סלעים, דהוי בין קרן וחומש עשרים ושש סלעים ודינר, שהסלע ארבעה דינרים, וחומש הוא רביעית הממון כדאמרן, ועלויו של זה הם חמש, הרי שלשים ואחד ודינר:

הבעלים קודמין. דאי הוה יהבינן ליה להאי הוה מפסיד הקדש דינר ממאי דאמור בעלים ברישא, הלכך מהדרינן אבעלים על כרחייהו:

ואם לאו. שלא פתחו הבעלים תחילה אלא בעשרים, וזה אומר חמשה ועשרים:

אומרים לזה הגיעתך. הרי הוא שלך, ולא מהדרינן אבעלים. משום דאמרי בעלים בא אחר במקומינו שנותן עשרים וחמשה כמותינו. והא דתנן במתניתין שאין הבעלים מוסיפין חומש אלא על מה שפתחו הם תחלה ולא על עלויו של זה, הני מילי היכא דלא שמו בני אדם את הקרקע כמו שאמר זה האחר, אבל אם שמוהו שלשה בני אדם כדבריו של זה, מוסיפין בעלים חומש בעלויו בעל כרחן. וכולה מתניתין לא איירי אלא בשדה אחוזה בזמן שאין היובל נוהג, כדתנן בריש פרקין:

Mishnah Yomi FAQ

Still have a question? Contact Us