Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Yoma Perek 6 Mishnah 1

יומא פרק ו׳ משנה א׳


The mitzva of the two Yom Kippur goats, the goat sacrificed to God and the goat sent to Azazel that are brought as a pair, is as follows, ab initio: That they will both be identical in appearance, i.e., color, and in height, and in monetary value, and their acquisition must be as one, i.e., they must be purchased together. And even if they are not identical, nevertheless, they are valid. And similarly, if he acquired one today and one tomorrow, they are valid. If one of the goats died, if it died before the High Priest drew the lots, he immediately takes a counterpart for the second, since neither has yet been designated. And if it died after the High Priest drew the lots, he brings another pair of goats and draws lots over them from the start. After that lottery he utters a stipulation: If the one to be sacrificed to God died, that goat upon which the lot for God was drawn in the second lottery shall stand in its stead; and if the one to be sent to Azazel died, that goat upon which the lot for Azazel was drawn shall stand in its stead. And the second, superfluous goat, i.e., in the case where a new pair of goats was brought, should graze until it becomes unfit, at which point it will be sold, and the money received from its sale will go toward the purchase of a public gift-offering. Although for individual sin-offerings in similar circumstances there is no remedy and it is left to die, that is not the case here, as a communal sin-offering is not left to die. On the other hand, Rabbi Yehuda says: In this it should be left to die. And furthermore, Rabbi Yehuda said: If the blood of the goat sacrificed to God spilled before it was sprinkled, the scapegoat is left to die. Similarly, if the scapegoat dies, the blood of the goat sacrificed to God should be spilled, and two other goats are brought and lots are drawn.

שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאֶחָד. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין, כְּשֵׁרִין. לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר, כְּשֵׁרִין. מֵת אֶחָד מֵהֶן, אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת, יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת, יָבִיא זוּג אַחֵר וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִלָּה, וְיֹאמַר, אִם שֶׁל שֵׁם מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת, זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב, וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה, שֶׁאֵין חַטַּאת צִבּוּר מֵתָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, תָּמוּת. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, נִשְׁפַּךְ הַדָּם, יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, יִשָּׁפֵךְ הַדָּם:


שני שעירי. במראה – both of them are white or both of them are black.

ובקומה ובדמים – Three verses are written (Leviticus 16:5,7,8): “And from the Israelite community he shall take two he-goats…,” “Aaron shall take the two he-goats…,” “And he shall place lots upon the two goats…” And since [the word] “he-goats” implies two, what does the thrice-time repetition of “two” come to teach us? But that they should be equivalent in appearance and in height and in worth/value.

ויאמר אם של שם מת – this is how it should be explained: If the [goat designated] for “the LORD” died, this one, upon which the lot “for the LORD” has come will stand in its place. ואם של עזאזל מת – he should say, this one [upon which the lot “for Azazel” has come will stand in its place] etc.

והשני – if [the goat] “for Azazel” died and now there are two goats “for the LORD,” one that remains from the first pair and one from the second pair, and with one of them, they have been atoned, the second should be put out to pasture. And similarly, if [the goat] “for the LORD” had died, and behold, there are two [goats] “for Azazel,” the one should be sent away into the wilderness and the second one should be sent out to pasture. And it is the second one of the second pair that should be sent out to pasture until a defect occurs to, but the second [goat] of the first pair is what should be offered, if it is “to the LORD, ” or it should sent to the wilderness if it is “for Azazel,” for animals (dedicated for sacrifices) cannot be removed forever from sacred use (as long as the obstacle lies not in their physical unfitness – See Talmud Yoma 64a), and if they reach a point of time of being ritually unfit, one can repair it when you pair it with another animal.

שאין חטאת צבור מתה – for when they derive that sin-offerings die, it is regarding an individual that they derive it. And the goats of Yom Kippur are community sin-offerings, as it is written (Leviticus 16:5): “And from the Israelite community he shall take [two he-goats for a purification offering and a ram for a burnt offering].” But sin-offerings that die, he should bring it into one house and leave it there until it should die.

ועוד אמר ר"י נשפך הדם – of the he-goat “for the LORD”, let the one to be sent to the wilderness die, for it does not become a marked-off place of blood and in all of the Divine Services that are performed in white clothing, whether inside or outside, [the word] “statute” is written regarding them to invalidate an act by an omission, and one must bring other blood and it is impossible other than through a lottery, and since he holds that animals [dedicated for sacrifice] can be removed forever from sacred use, the first he-goat that was to be sent away to the wilderness should die.

מת המשתלח – even though the sending out is not indispensable (i.e., to invalidate an act by an omission), according to everyone, when it is written, “statute” to be indispensable for the things that the Kohen does in white clothing, or on things that are done “through a designated man”(Leviticus 16:21), nevertheless, we derive from the Biblical verse, as it is written (Leviticus 16:10): “[while the goat designated by lot for Azazel] shall be left standing alive before the LORD to make expiation with it [and to send it off to the wilderness for Azazel],” until when is it necessary for the goat to be sent to the wilderness to be left standing alive? Until the time when the blood of its fellow [goat] is sprinkled; but if it dies prior to that, the atonement of the blood is worthless, and therefore requires compensation. But without a lottery, it is impossible and it needs two – the first is superseded, and everyone admits that with slaughtered animals that are superseded.

שני שעירי. במראה. שניהם לבנים או שניהם שחורים.

ובקומה ובדמים. דתלתא קראי כתיבי. (ויקרא ט״ז:ה׳) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים. ולקח את שני השעירים. ונתן אהרן על שני השעירים. וכיון דשעירים תרי משמע מה ת״ל שני שני שני תלתא זימני, אלא שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים:

ויאמר אם של שם מת כו׳ הכי מפרשה, אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת יאמר זה [שעלה] עליו וכו׳:

והשני. אם של עזאזל מת ועכשיו יש כאן שנים לשם, אחד שנשאר מזוג ראשון ואחד מזוג שני, ובאחד מהן יתכפרו, והשני ירעה. וכן אם של שם מת והרי יש כאן שנים לעזאזל, האחד ישתלח והשני ירעה. ושני שבזוג שני הוא שירעה עד שיפול בו מום, ושני שבזוג ראשון הוא שיקרב אם הוא של שם, או ישתלח אם הוא של עזאזל, שאין בעלי חיים נדחין, ואם אירעה להן שעת פסול עדיין יכולין להתקן כשיזדווג לו אחר:

שאין חטאת צבור מתה. דכי גמירי חטאות מתות, ביחיד גמירי. ושעירי יום הכפורים חטאות ציבור הן דכתיב (ויקרא ט״ז) ומאת עדת בני ישראל יקח. וחטאת מתה הוא שמכניסין אותה לבית אחד ומניחין אותה שם עד שתמות:

ועוד אמר ר״י נשפך הדם. של שעיר של השם, ימות המשתלח, דהא לא אתעבידא מצוה דדם, ובכל העבודות הנעשות בבגדי לבן בין בפנים בין בחוץ חוקה כתיב בהו לעכב, וצריך להביא דם אחר ואי אפשר אלא בהגרלה, וכיון דאית ליה בעלי חיים נדחין ימות המשתלח הראשון:

מת המשתלח. אע״ג דשלוח לא מעכב לדברי הכל, דכי כתיב חוקה לעכב אדברים שהכהן עושה בבגדי לבן לא על דברים הנעשים ביד איש עתי, מכל מקום ילפינן מקרא דכתיב (שם) יעמד חי לפני ה׳ לכפר עליו, עד אימתי זקוק המשתלח לעמוד חי, עד שעת מתן דמו של חבירו, הא אם מת קודם לכן אין כפרת הדם כלום, לכך צריך תשלומים. ובלא הגרלה א״א וזקוק לשנים וראשון ידחה דהכל מודים בשחוטים שנדחים: