Mishnayos Tevul Yom Perek 1 Mishnah 1
Change text layout:
טבול יום פרק א׳ משנה א׳
If one had collected hallah [portions] with the intention of keeping them separate, but in the meantime they had become stuck together: Bet Shammai say: they are connected in the case of a tevul yom. But Bet Hillel say: they are not connected. Pieces of dough [of terumah] that had become stuck together, Or loaves that had become joined, or one who bakes a batter-cake on top of another batter-cake before it could form a crust in the oven, or the froth on the water that was bubbling, or the first scum that rises when boiling groats of beans, or the scum of new wine (r. Judah says: also that of rice): Bet Shammai say: they are connected in the case of a tevul yom. But Bet Hillel say: they are not connected. They agree [that they serve as connectives] if they come into contact with other kinds of uncleanness, whether they be of minor or major grades.
הַמְכַנֵּס חַלּוֹת עַל מְנָת לְהַפְרִישׁ, וְנָשְׁכוּ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חִבּוּר. מִקְרָצוֹת נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָזוֹ, וְכִכָּרוֹת נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָזוֹ, הָאוֹפֶה חֲמִיטָה עַל גַּבֵּי חֲמִיטָה עַד שֶׁלֹּא קָרְמוּ בַתַּנּוּר, וְקוֹלִית שֶׁל מַיִם הַמְחֻלְחֶלֶת, וּרְתִיחַת גְּרִיסִין שֶׁל פּוֹל רִאשׁוֹנָה, וּרְתִיחַת יַיִן חָדָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף שֶׁל אֹרֶז, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חִבּוּר. וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת, בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת:
Bartenura
המכנס חלות. שמפרישין מן העיסה, ונתן מהם הרבה זו על זו עד שנדבקו זו בזו, ודעתו היה מתחילה להפרידן זו מזו:
ונשכו. שנדבקו כל כך עד שכשבא להפרידן נושכות זו מזו, כלומר שנתלש מקצת מאחת מהן ועולה עם חברתה:
בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום. ואם נגע טבול יום באחת מהן, נפסלו כולן כאילו הן גוף אחד. דטבול יום פוסל בתרומה, וחלה דין תרומה יש לה:
ובית הלל אומרים אינו חיבור, כיון דדעתו להפרידן. ואותה שנגע בה הטבול יום פסולה, והשאר טהורות:
מקרצות. חתיכות של עיסות שנחתכו ונתלשו מעיסות הגדולות, קרויות מקרצות. לשון קרץ מצפון בא בא (ירמיה מ״ו). וכל הני דחשיב הכא. אפלוגתא דבית שמאי ובית הלל דסיפא קיימי. והא דלא חשיב חלות בהדייהו, משום דחלות לבית הלל אינן חיבור לא בטבול יום ולא בשאר טומאות, אבל הני דוקא בטבול יום פליגי, אבל בשאר טומאות מודים, כדקתני סיפא:
חמיטה. עוגה דקה:
עד שלא קרמו בתנור. דכיון שנדבקו כשהן עיסה, הרי צורתן נפסדת אם מניחן מדובקין, הלכך ודאי עתיד להפרידם:
וקולית של מים. הקצף והרתיחה שעולה במים, קולית שמה. ואם נגע טבול יום באותה רתיחה, לבית הלל לא הוי חיבור ולא נפסלו המים:
מחולחלת. כשהרתיחה חלולה מתחתיה ואינה נוגעת במים אלא בקצותיה:
הראשונה. שרתיחה ראשונה של גריסין אינה מודבקת על הגריסין:
ר׳ יהודה אומר אף ברתיחה של אורז. נמי פליגי בית שמאי ובית הלל אי הוי חיבור לטבול יום, ואי נגע ברתיחה כאילו נגע באורז:
ומודים. בית הלל:
בשאר כל הטומאות. דהוי חיבור:
בין קלות בין חמורות. קלות ראשון לטומאה. חמורות, אב הטומאה. ודוקא בטבול יום פליגי, לפי שכבר עלה מטומאתו ואינו חסר אלא הערב שמש:
המכנס חלות - that they set aside from the started dough, and placed from them a lot, this on top of that, until they became attached to each other, and his intention was from the outset to separate them one from the other.
ונשכו (and they stuck together)- that they became so attached/stuck together until that when he came to separate them, they adhere one to the other, meaning to say, that when a part was detached from one of them and [the rest] goes up with its neighbor.
בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום -if a Tevul Yom/one who immersed himself that day [in a Mikveh] came in contact with one of them, all of them are made invalid as if they are one body. For a person who immersed himself that day [in a Mikveh] invalidates priest’s due/heave-offering, and the priest’s share of the dough (i.e., Hallah) has the law of Terumah/heave-offering/priest’s due.
ובית הלל אומרים אינו חיבור – since it is his intention to separate them, and that [piece] that the person who immersed himself that day [in a Mikveh] touched is invalid, but the rest are ritually pure.
מקרצות (pieces of dough, separated from the main dough in the trough) – pieces of started dough that were cut into and detached from large pieces/clumps of started dough, are called מקרצות. It is the [Biblical] language (Jeremiah 46:20): “A ‘gadfly’ (i.e., a pinch – from BDB Dictionary) from the north is coming.” And all of these that are considered here. They are established/stand for the dispute of the School of Shammai and the School of Hillel of the concluding clause [of the Mishnah], for that which is not considered the priest’s share of the dough explicitly, because according to the School of Hillel, the priest’s share of the dough is not deemed connected, neither for a person who immersed himself that day in a Mikveh (i.e., a Tevul Yom) and not for other defilements, but these regarding a person who immersed himself that day in a Mikveh, they (i.e., the School of Shammai and the School of Hillel) are explicitly in dispute, but concerning the rest of the defilements, they agree, as is taught in the concluding clause [of the Mishnah].
חמיטה (a batter of which flat cakes are made) – a thin cake.
עד שלא קרמו בתנור – for since that they became stuck together/attached when they were started dough, their form has been lost if you place them when attached, therefore, they certainly will be separated in the future.
וקולית של מים (a hollow ball/globule of water) – the foam/froth and effervescence that comes up in the water is called קולית, and if a person who immersed himself that day [in the Mikveh] came in contact with that effervescence, according to the School of Hillel, it is not a connection/junction and the waters were not made unfit.
מחולחלת (loosely put in, hollow, blown up)- when the effervescence/froth/scum is hollow from underneath it, and it doesn’t touch the water other than its edges.
הראשונות – that the first boiling/effervescence of pounded beans are not attached on to the beans.
ר' יהודה אומר אף ברתיחה של אורז – The School of Shammai and the School of Hillel also dispute if it is an attachment/connection for a person who immersed himself that day [in the Mikveh] (i.e., Tevul Yom), and if he came in contact with/touched the effervescence, if is as if he came in contact with the rice.
ומודים – the School of Hillel [agrees].
בשאר כל הטומאות – that it is an attachment/connection.
בין קלות בין חמורות – in [cases of] minor [sources of uncleanness], he is first degree of ritual uncleanness; in major [sources of uncleanness] he is a primary source of ritual defilement. And specifically, they dispute concerning a person who immersed himself that day [in a Mikveh], because he had already ascended from his defilement and is not lacking anything other than his sunset [arriving].