Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Terumos Perek 9 Mishnah 7

תרומות פרק ט׳ משנה ז׳


He who weeds allium plants (whose seeds do not disintegrate) for a Gentile, even though the produce is untithed he eat from them in a casual fashion. Saplings of terumah which had become unclean and were re-planted, become clean from their uncleanness. But they must not be eaten until the edible part [of the stalk] has been lopped off. Rabbi Judah says: he must [before eating] lop off a second time that which grew on the edible part.

הַמְנַכֵּשׁ עִם הַנָּכְרִי בַּחֲסִיּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁפֵּרוֹתָיו טֶבֶל, אוֹכֵל מֵהֶם עֲרַאי. שְׁתִילֵי תְרוּמָה שֶׁנִטְמְאוּ, שְׁתָלָן, טָהֲרוּ מִלְּטַמֵּא, וַאֲסוּרִין מִלֶּאֱכֹל עַד שֶׁיָּגֹם אֶת הָאֹכֶל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיָגֹם וְיִשְׁנֶה:


המנכש – tears out bad grasses that grow amindst the grain and the vegetables.

בחסיות – such as garlic and LOF (plants similar to colccasia, with edible leaves and root, and hearing beans – classified with onions and garlic) and onions and leek-green plants, all of these are called חסיות/leeks.

אע"פ שפרירותיו – of the idolater are eatables forbidden to be eaten pending the separation of sacred gifts, for this Tanna holds that there is no acquisition for an idolater in the Land of Israel to release him from the obligation for tithing, and the growth of eatables forbidden to be eaten pending the separation of sacred gifts is eatables forbidden to be consumed pending the separation of sacred gifts like something where the seed does not disintegrate, nevertheless, he eats from them an incidental meal.

שתילי תרומה – as, for example, saplings of cabbage and a species of beets. שנטמאו ושתלו טהרו מלטמא – and since they were attached/fastened to the ground, they became neutralized from he law of food. And if you should say that since the essence of the decree that the growth of heave-offering is like heave-offering, it is not other than because ritually impure heave-offering is in the hand of the Kohen, perhaps he will tarry near it and will become a stumbling block regarding him. Yet, since he purified it, he tarries with it. And one can say that heave-offering that is sold at a greatly cheapened price because it is not appropriate other than for ritually pure Kohanim and if it is defiled, it requires burning. Therefore, even if they would give heave-offering to a Kohen in order to sow it, he would [you must say “lose”] from abolishing his field. But if they were the growths of unconsecrated produce, he would detain the ritually impure heave-offering in order to sow it.

ואסורים לאכול – it is a mere preference.

עד שיגום האוכל – cut all that is appropriate for eating, and what will grow afterwards will be permitted.

עד שיגום וישנה – he will cutg what that grew also a second time, and and what that would grow from the second time onwards will be permitted. But the Halakha is not according to Rabbi Yehuda.

המנכש. תולש עשבים רעים הגדלים בתוך התבואה והירקות:

בחסיות. כגון השום והלוף והבצלים והכרתי, כל אלו נקראים חסיות:

אע״פ שפירותיו. של עובד כוכבים טבל, דסבר האי תנא אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר וגדולי טבל טבל בדבר שאין זרעו כלה אפילו הכי אוכל מהן עראי.

שתילי תרומה. כגון שתילי כרוב ותרדין שנטמאו ושתלן, טהרו מלטמא. דכיון שנתחברו לקרקע ונבטלו מתורת אוכל. וא״ת כיון דעיקר גזירה גדולי תרומה כתרומה אינה אלא משום תרומה טמאה ביד כהן דלמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה, אכתי כיון דטהרו משהי לה גביה. וי״ל דתרומה נמכרת בזול הרבה לפי שאינה ראויה אלא לכהנים טהורים ואם נטמאת טעונה שרפה, הלכך אפילו אם היו נותנים לכהן תרומה כדי לזרעה לא היה [צ״ל מפסיד] מבטל שדהו, אבל אם היו הגדולין חולין היה משהה תרומה טמאה כדי לזרעה:

ואסורים לאכול. מעלה בעלמא היא:

עד שיגום האוכל. יחתוך כל הראוי לאכילה, ומה שיגדל אח״כ יהא מותר:

עד שיגום וישנה. שיחתוך מה שגדל גם בפעם השניה, ומה שיגדל משני ואילך יהיה מותר. ואין הלכה כרבי יהודה: