Let's finish Mishnayos in memory of those who were murdered in Israel.
Pledge Mishnayos
Mishnah.org Logo

Mishnayos Tamid Perek 6 Mishnah 1

תמיד פרק ו׳ משנה א׳


The priest with the panful of incense and the priest with the gold coal pan filled with coals began ascending the twelve stairs of the Entrance Hall. The priests who won the rights of the removal of ash from the inner altar and the removal of ash from the Candelabrum would precede them, to remove the vessels that remained in the Sanctuary. The priest who won the right of the removal of ash from the inner altar entered the Sanctuary and took the basket that he had left there after removing the ashes from the altar. And when he completed his tasks, he prostrated himself with his hands and feet spread and emerged from the Sanctuary. The priest who won the right of the removal of ash from the Candelabrum entered the Sanctuary, and if he found the two western lamps, i.e., the easternmost and the one immediately to its west, of the Candelabrum burning, he would remove the ash from the easternmost lamp and prepare it anew. But he would leave burning the lamp immediately west of the easternmost lamp, as from that lamp he would kindle the lamps of the Candelabrum in the afternoon. If he found that the lamp west of the easternmost lamp was extinguished, he would remove the ashes and kindle it from the fire on the altar of the burnt offering. He then took the jug in which he had placed the ashes and wicks of the Candelabrum from the second stair of the stone before the Candelabrum and prostrated himself and emerged from the Sanctuary.

הֵחֵלּוּ עוֹלִים בְּמַעֲלוֹת הָאוּלָם. מִי שֶׁזָּכוּ בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי וְהַמְּנוֹרָה הָיוּ מַקְדִּימִין לִפְנֵיהֶם. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי נִכְנַס, וְנָטַל אֶת הַטֶּנִי וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא. מִי שֶׁזָּכָה בְדִשּׁוּן הַמְּנוֹרָה, נִכְנַס וּמָצָא שְׁנֵי נֵרוֹת מִזְרָחִיִּים דּוֹלְקִין, מְדַשֵּׁן אֶת הַמִּזְרָחִי, וּמַנִּיחַ אֶת הַמַּעֲרָבִי דוֹלֵק, שֶׁמִּמֶּנּוּ הָיָה מַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה בֵּין הָעַרְבַּיִם. מְצָאוֹ שֶׁכָּבָה, מְדַשְּׁנוֹ וּמַדְלִיקוֹ מִמִּזְבַּח הָעוֹלָה. נָטַל אֶת הַכּוּז מִמַּעֲלָה שְׁנִיָּה, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא:


החלו – those who won the spoon of the incense and the coal pan of the coals to ascend on the steps of the hall leading to the interior of the Temple, for there were twelve steps to the hall. But in front of them, they would go first [to ascend]: whomever won the cleansing of the inner altar in order to to take the basket that was placed there, after it was needed to place the ashes near the eastern altar like the Menorah, he would wait until after the sprinkling of the daily offering, for the person who won the cleansing of the Menorah/candelabrum would make the preparations of the two lamps/candles/lights and finish the completion of the cleansing of the Menorah, and then both of them would remove – this one the basket and that one the oil vessel (in the shape of a large wine cup) and they would pour the ashes in one place near the altar eastward.

והשתחוה ויצא – for now the Mitzvah had been completed.

מצאו שכבה – as for example, after Shimon the Righteous had died, there was no miracle, whether it (i.e., the lamp) went out now after the slaughtering of the daily offering, or whether they found that it had gone out prior to the slaughtering of the daily offering, and they kindled, as we stated above in the first “The Superintendent said to them” (Tractate Tamid, Chapter 3, Mishnah 9), even though that now they found that it was still burning/flickering, since there was no miracle existing, they would put it out and clean its ashes in order to finish the preparation of the two lamps/candles/lights together.

ומדליקו מעל מזבח העולה – for they would not kindle the western lamp/candle/light ever other than from the fire of the altar of the burnt offering, as it is written (Leviticus 6:6): “A perpetual fire shall be kept burning on the altar [not to go out],” and it is written (Leviticus 24:2): “for kindling lamps regularly”, above the outer altar it was kindled.

ממעלה שניה – of three steps that were before the Menorah/candelabrum.

והשתחוה ויצא – for his Mitzvah was completed.

החלו. אותם שזכו בכך של קטורת ובמחתה של גחלים להיות עולים במעלות האולם, ששתים עשרה מעלות היו לאולם. ולפניהם היו מקדימים ללכת מי שזכה בדשון מזבח הפנימי כדי להוציא את הטני שהניח שם, מאחר שצריך לתת דשן אצל המזבח קדמה כמו דשון המנורה, היה ממתין עד לאחר זריקת התמיד שהיה הזוכה בדשון המנורה עושה הטבת שתי נרות וגומר השלמת דשון המנורה, ואז היו שניהן מוציאין זה הטני וזה הכוז ושופכים הדשן במקום אחד אצל המזבח קדמה:

והשתחוה ויצא. שעתה נגמרה מצותו:

מצאו שכבה. כגון לאחר שמת שמעון הצדיק שלא היה הנס, בין שכבה עכשיו לאחר שחיטת התמיד, בין שמצאו שכבה קודם שחיטת התמיד והדליקו כדאמרן לעיל בפרק אמר להם הממונה קמא, אע״פ שעכשיו מצאו עדיין דולק, כיון שלא היה הנס קיים, מכבהו ומדשנו כדי לגמור הטבת שתי נרות יחד:

ומדליקו מעל מזבח העולה. שאין מדליקין נר מערבי לעולם אלא מאש של מזבח העולה, דכתיב (ויקרא ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח, אש שנאמר בה תמיד דכתיב (שם כ״ד) להעלות נר תמיד, מעל המזבח החיצון תוקד:

ממעלה שניה. של שלש מעלות שהיו לפני המנורה:

והשתחוה ויצא. שהרי גמר מצותו: